על מודיעין

"הוא מגיד אותי…" כך אמרה ילדתי בגיל 4 על ילד אחר שניגש לגננת וסיפר על מעשיה שלא היו ראויים בעיניו – גניבת עוגיה או פשע חמור אחר. האינטונציה שלה לא היתה חיובית, אבל מעבר לכעס על הזמיר הצעיר היתה לה הבעה של בוז.למרות שדיבר אמת.

אנחנו אוהבים רכילות. אנחנו גם אוהבים כשהרכילות מבוססת על עובדות. כנראה שהצמא שלנו למידע, פיקנטי או לא, טבוע בנו. על אחת כמה וכמה כאשר הדבר משרת אותנו. זה לא משתנה ממקום למקום, מאדם לאדם, למרות שיש כאלה שבורחים מזה כמו מאש (ויש כאלה שיגידו בצדק :-). אבל יש כאלה שעשו מזה אומנות אמיתית. הם חיים מהעברת המידע מאחד לאחר תמורת מידע על שלישי, רביעי וכך הלאה . הם "סוחרי מידע" והם הפכו את זה למקצוע. לא מכובד במיוחד, אבל מקצוע.

המדינות, הצבאות, השבטים מאז ומעולם השתמשו במודיעין. זוכרים את משה ו- 12 מרגלים ? משה, המנהיג שולח את מרגליו, כדי שיבדקו מה קורה בארץ כנען. ומבקש הוכחות. ואפילו קיבל – אשכול של ענבים, הנישא על ידי שניים מרוב שהיה גדול. אבל יחד עם ההוכחה החפצית קיבל הערכה מודיעינית – שקשה יהיה לכבוש את ארץ כנען.
לא שונה המצב היום. השימוש במרגלים נפוץ בריגול תעשייתי, בריגול בין בני זוג, ובין המדינות. ולמרות שהיום לא מדובר ״אשכול ענבים״, אבל מתוקה הנקמה בבית דין רבני כאשר מוצגת תמונה של חוקר פרטי. :-).
אבל נניח אין ״אשכול ענבים״. וכל מה שיש זאת רכילות/שמועה/שיחה חסרת ערך, ואין מי שיביא את ״אשכול״ לבית המשפט, הרי המרגלים של היום, איך נאמר זאת בעדינות – מעדיפים להימנע מ״אור הזרקורים״ :-). האם אז בית המשפט ייחס ערך כלשהו לאותה שמועה, נקרא לה לצורך העניין ״ידיעה מודיעינית״? ובכן כמו תמיד, התשובה מורכבת. בשלב המעצר המשטרה איננה צריכה להוכיח כי החשוד ביצע את העבירה, אלא די בביסוס של חשד סביר שהחשוד ביצע את העבירה, ואת זה אפשר לעשות גם באמצעות ידיעה מודיעינית. לעומת זאת במהלך המשפט אין לה לאותה שמועה שום ערך.
לעניין המוסר של ״המרגלים״ אשאיר את זה להם. הכל תלוי באיזה צד אתה. כך ״לוחם צדק״ ייקרא בצד השני ״טרוריסט נבזי״…
ו

השאר תגובה