על הסגנון

הסיפור הוא על סנגור, הידוע בסגנונו איך לומר, לא עדין. באחד המקרים, כך מספרת השמועה, נעמד האיש על רגליו באולם, וכאשר ניתנה לו הזדמנות לטעון האשים את כל הנוכחים, כולל השופט/ת שהם נגדו. "כולכם נגדי", הוא אמר, יותר נכון צעק. אין לי מושג, האם כך היה אבל הסבירות שהדברים נאמרו על ידי האיש היא גבוהה.

השבוע אמרו לי כי עו"ד הוא טוב הוא אחד שיודע לצעוק… "האומנם?" שאלתי את האיש? "כן, הרי ידוע שעו"ד טוב הוא עבריין עם תעודה…"

אז נכון שהאיש לא התכוון שעו"ד יעבור עבירות פליליות, אבל התכוון המשורר לסגנון. לסגנון בוטה ומשתלח, לסגנון צעקני. ואז פתאום נזכרתי כיצד הרגשתי בצד השני מול אותם האנשים (ויש כאלה) שצעקו ודפקו על השולחן, לעגו ושלחו את חיצי הציניות לכל עבר. לא הרגשתי אמפטיה כלפיהם, וגם לא כבוד, אלא בוז וסלידה.

ומנגד נזכרתי בעו"ד יאיר גולן, שמולו הופעתי בעשרות הארכות מעצר הן בבית משפט שלום והן בעררים בבית המשפט המחוזי. הרוגע, החיוך, האינטלגנציה שהאיש מקרין, שובים את הלב. וזה לא מפריע לו להיות מגן אמיתי, ולשמור על זכויות הלקוחות שלו מכל משמר.

על סגנון לא מתווכחים. חיים איתו.

השאר תגובה