על העבר

לכל אחד מאיתנו יש עבר (אלא אם כן אנחנו בני 3), אבל הפוסט הזה לא בשבילם. עם העבר שלנו אנחנו מתמודדים בהרבה דרכים: יש כאלה שמעדיפים להתנער ממנו, יש כאלה שמעדיפים להבליט אותו, אבל בטוח לא נוכל להתעלם ממנו. הפסיכולוגיה המודרנית גורסת שמרכיבי אישיותנו נבנים אי שם בילדות הרחוקה, אבל האמת הידיעה הזאת לא ממש עוזרת לנו להתמודד עם הבעיות של הווה. בנוסף קיימת סברה, כי מנגוני הגנה אותם בנינו במהלך חיינו הם אלה שיעזרו לנו "לא ליפול בפח" בפעם השניה. אנחנו גם מאוד, מאוד דיסקרטיים בקשר לעבר שלנו, במיוחד לחלקים "הלא נחמדים" שלו.

מתי העבר שלנו הופך לנחלת הכלל? מתי ציבור "המחטטים" בא על סיפוקו? ההקו הדק, המהווה למעשה גבול בין הערך המקודש היום – "הזכות לפרטיות" לבין "זכות הציבור לדעת" הוא קו כמעט בלתי נראה. אז קודם כל, יש המוותרים על פרטיותם בפומבי כמו למשל האומנים – אני מאמין שזה חלק מהיצירה שלהם (אגב השיר מקסים…רומנטי משהו), או הסופרים  (אומרים שהספר נהדר). יש כאלה שלא מוכנים לדבר על העבר שלהם, כגון ניצולי שואה, שאומרים כי בשתיקה התמודדו עם הבלתי אפשרי- אובדן של היקר מכל- המשפחה.

לתרבות של היום – "אין סודות" יש מחיר מאוד כבד – היעדר מיסתורין, והיעדר הקסם בלגלות את האחר.ומנגנוני הגנה שאנחנו פיתחנו כדי לא לבלוט בין האחרים בחוסר רצון שלנו להיחשף הם מגוונים: מטיפוסים "אני חבר של כולם, ולא חבר של אף אחד" עד לחיוך רחב או חיבוק חסר רגש. ורק המעטים זוכים להכיר אותנו באמת. לטוב ולרע.

יש סוג נוסף של עבר שלא ניתן להסתיר אותו. והחברה בה אנחנו חיים קבעה כי לא ניתן להסתירו בכלל. זהו העבר הפלילי של אדם. אני מאמין שהרציונל שעומד בבסיס קביעה זו היה עקרון של הגנת החברה בפני המסכנים אותה. והמחיר ? ובכן, המחיר לפעמים הוא כבד מנשוא.

ראשית מי שמנהל את המרשם הפלילי במדינתנו הקטונטונת היא משטרת ישראל. החוק הרלוונטי לעניין רישום פלילי חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, ע"פ החוק. בלי להיכנס לנבכי החוק, העבירה שרשומה בגליון ההרשעות של אדם תתישן לאחר שחלפו 7 שנים. יחד עם זאת, אם אדם הורשע בפעם נוספת בעבירה לפני תום 7 שנים, הרישום הקודם עדיין יופיע.כך יכול להיווצר המצב, שברישום פלילי של אדם יופיעו עבירות משנת 1960 (אם הוא מבוגר מספיק כמובן). ניהול רישום הפלילי לגבי קטינים שונה במהותו ברישום פלילי של בגיר.

ועכשיו לעוד נקודה בעייתית (בעיני, כמובן). ע"פ החוק המידע ממרשם ההפלילי לא יימסר לאף אחד חוץ מהגופים המנויים בחוק, וביניהם בתי המשפט. אבל הדיונים הם פומביים, וכפועל יוצא כל אחד יכול להחשף לעברו של מישהו שעומד לדין. יש כאלה שיגידו: אז מה? ויש כאלה שיחייכו חיוך רחב נטול רגש….

 

השאר תגובה