על השנה ועל זאת שאחריה.

השנה מסתיימת. כל העולם גדוש בסיכומים: מצעד השנתי של גלגל"צ, ההצדעות המסורתיות של כוחות הבטחון, ומבצעים של רשתות השיווק המנסות להעיף הכל מהמדפים. אפילו פייסבוק מתחיל לסכם את "עד כה". מי שלא מכיר, שיקרא מאמר מצוין של עו"ד סער סיקלאי על Timeline,העתיד לסכם את חיינו הוירטואליים בחמש דקות קריאה.

גם אני אסכם. השנה הפכתי להיות אבא בפעם השלישית, ומבט של בתי השלישית מרגש אותי כמו זריחה של שמש כל פעם מחדש. השנה הפכתי להיות סנגור, וגיליתי בפעם המי יודע כמה שהרעים והטובים יש רק בסרטים מצוירים (וגם אלה עד גיל 5 בלבד). השנה גיליתי שראשון לחודש זה עוד יום בחודש ולא יום משכורת, ושזה לא כל כך משנה מתי מורידים לך את החיובים של כרטיס אשראי, כי זה תמיד כואב.לעומת זאת, גיליתי ש-15 לחודש הוא דווקא יום חשוב כי צריך להגיש את החומר לרואה חשבון. השנה גיליתי שפתאום לעצור באמצע הרחוב ולראות את העולם במבט אחר, מלא  חיות באותו רגע  לווא דווקא מעיד על מחלת סכיזופרניה.

השנה הבנתי שלא תמיד התביעה צודקת, ושלאמת יש פנים רבות. הבנתי גם את כוחה של "תקיעת כף" והקלות שבה ניתן להפר הסכמים. הבנתי את החולשה שבהבטחות של "לנצח" ואת העוצמה בהבטחות האלה. השנה התגאתי בבתי הבכורה ההולכת לכיתה א בפעם הראשונה, והתביישתי בזה "שאני לא תמיד שם בשבילה" יותר מדי פעמים. השנה שתקתי שבוע שלם בויפאסנה ודיברתי ללא הרף בבית משפט. גיליתי את ההנאה שבכתיבה ואת הקושי שביצירתיות.

השנה חייתי. אני מאחל לעצמי עוד הרבה שנים כאלה.

ולכם אני מאחל שבשנה הבאה יזדמן לכם לשבת במסעדה יפנית קטנה עם אדם אהוב, לחייך לעולם בלי מאמץ, לקבל נשיקה מהילדים שלכם , ככה סתם, בלי סיבה, ולשים ווליום גבוה ברכב כשאתם שומעים שיר אהוב מהעבר.  שנה טובה!

השאר תגובה