על נאמנות

נאמנות היא לא מילה פשוטה. יש בה הרבה – היא כוללת אימון בסיסי בין האנשים, אשר החיים הפגישו אותם באקראי, ועירבוב בלתי אפשרי של הורמונים, מצב הרוח ומשהו אחר שאף אחד לא מצליח לפענח עד היום גורם להם לנדור נדרים, שיכול להיות שלא יקוימו לעולם, נאמנות היא אותה תחושה של השתייכות למשהו יותר גדול מאיתנו, שאנחנו כל כך רוצים להימנות עם הדבר הגדול הזה – תבחרו את המונח המתאים – המדינה, הצבא, הדת. וכדי לחוש הדדיות אנחנו מפגינים את הדבר הבלתי נתפס הזה – נאמנות, בלי לדעת האם הדבר הזה יימשך לנצח – האהבה שלנו לאותם אנשים/ערכים/מסגרת, שלהם אנחנו נאמנים. הרי העתיד לא רק לא ידוע לנו, אלא גם אנחנו לא מכירים את עצמנו בעתיד הזה. לא נדע איך נרגיש,ומה נחוש. אבל כנראה שאנחנו זקוקים לזה – וממשיכים להתנהג בהתאם. אנחנו לפעמים מוותרים על עצמנו, על רצונותינו.

אבל יש סוג של נאמנות שבלעדיה המקצוע שלי, ומקצועות אחרים: פסיכולוג, רופא, מורה, לא היו יכולים לשרוד דקה. היא נאמנות ללקוח/מטופל/תלמיד. בסופו של דבר מדובר בכישורים  מקצועיים ונאמנות. נכון, תמורת שכר, אבל הרצון לשמור, לדאוג ולעזור על הצד הטוב ביותר הוא הוא הבסיס האמיתי למקצוע. וכמו בבכל דבר שקשור לנאמנות, כשאנחנו פונים למישהו שמטפל בנו, אנחנו מצפים שיהיה נאמן. וכמו שכתבתי למעלה קל זה לא. ולמרות שזה לא קל, כי זה המקצוע, וכי האנשים מצפים ממך להיות נאמן להם, בלי תנאי, הערכה היא נתונה לאלה שנאמנים, גם כשזה כמעט בלתי אפשרי.  במקרה של עו"ד הנאמנות שלנו כפולה : כלפי הלקוח וכלפי החוק. ולי נראה בסופו של דבר, כי השילוב בין השניים עם רצון כן לעזור לאנשים גורם לנו לאהוב את מה שאנחנו עושים.

השאר תגובה