על אודות עו"ד אלכס גפני

עו"ד אלכס גפני הוא בעלים של משרד עורכי הדין ונוטריון גפני-רודנקו. עו"ד גפני עוסק בתחום הפלילי בכל היבטיו, בשל היותו בעל ידע והיכרות מעמיקה עם עולם החקירות ותחום המשפט הפלילי.

על החקירה ב"מחשכים"

אני אוהב את המדינה הזאת. אהבת אמת. אבל כמו באהבה, אתה מקבל את הצד השני כפי שהוא, אחרת תסיים בטיפול זוגי ארוך טווח. ולכן  גם אני מקבל את  הגברת המגונדרת כפי שהיא. אבל לעתים אני תוהה, האם אותם אלה שטוענים שהם שומרים עליה, ועל האינטרסים שלה, על נכסיה ועל צניעותה, באמת דואגים לאינטרסים שלה?

כולם מזועזעים מפרשת התעללות בתאומים. ואלה הדברים שאנחנו מקבלים מהתקשורת במהלך השבוע האחרון בנוסף לעובדות היבשות  בקיצור נמרץ:

א.שני התאומים הגיעו עם חבלות.

ב. המשטרה פנתה לבית החולים על מנת לקבל את חוו"ד האם מדובר בהתעללות. חוו"ד בנושא זה לא היתה חד משמעית.

ג. המשטרה פנתה למכון לרפואה משפטית – פרופ' היס קבע שמדובר בהתעללות.

ד. המשטרה עצרה את ההורים, חקרה את הסבתא, והאריכה את מעצרם של ההורים.

ה. בית המשפט איפשר נוכחות המומחה מטעם המשפחה בנתיחה, ללא חשיפה לממצאים של פרופ' היס.

ועכשיו יש לי מספר שאלות. כמעט תמימות. למה? למה לנהל את כל החקירה בתקשורת? (אגב אני בטוח שיש עוד פרטים, שלא ציינתי). תגידו "כי זכות הציבור לדעת…". נכון. אבל זאת לא אותה המשטרה שלפני חודש טענה שיש לאפשר לחקור במחשכים? הרי כולם רוצים לדעת רק דבר אחד: האם ההורים התעללו, או לאו? ונראה למישהו שבמצב הנוכחי של החקירה ניתן לברר את האמת? איפה האזנות הסתר, שניתן היה לבצע, איפה היכולות ה"על טבעיות" של המשטרה? אהה. נכון, כל האלה שמורים ל"משפחות הפשע". לא היה מזיק במקרה הזה קצת צניעות, ודאגה אמיתית לציבור. כן, לצאת לציבור עם מסקנות – מוחלטות, ברורות. גם אם זה דורש קצת אורך רוח…

על פקד שחר מזרחי.

אני יודע שהוא לא פקד (זאת דרגה כזאת, כמו סרן בצה"ל). עדיין. אבל הוא יהיה. למה? כי הוא סמל. סמל של מה,תשאלו? או…זאת שאלה מצוינת…

שחר מזרחי בחור צעיר, שמצטלם טוב. גרסתו היתה , בלי להיכנס לפרטים: יצאתי לעבודה, עשיתי את תפקידי המשטרתי בצורה הכי טובה, הגנתי על רכושכם,אזרחי המדינה, תפסתי גנב, הוא ניסה לדרוס אותי, יריתי, לא התכוונתי להרוג, הגנתי על עצמי. במשפטו למרות גרסתו הורשע, והוטל עליו עונש מאסר. השבוע הודיע השר אהרונוביץ כי מחלקת החנינות של משרד המשפטים המליצה בפני נשיא המדינה על חנינה. אומרים שהשר רואה בכך הישג אישי.

ועכשיו בואו נפליג בדמיוננו לשנת 2022 (איזה מספר…לכל מי שהיום בן 10 מומלץ להתחתן בתאריך 2.2.2022). תחנת מה שמה של משטרת ישראל המתחדשת. אירוע של גניבת חללית משוגר הישר לראשם של השוטרים העובדים ובראשם פקד שחר מזרחי. אחרי מרדף טלפטי קצר, הפושע, אזרח של מדינת אירנופלשתין מאותר, וכוחות המשטרה מתקדמים לעברו. הנ"ל שולף מחשב נייד ומתחיל לפצח את כל הבנקים הישראליים כמו גרעינים. האם פקד מזרחי ישלוף או לא ישלוף? הוא לא. הוא צריך לקבל דרגה בקרוב.

וכאן קבור הכלב. שחר מזרחי הוא סמל. סמל של בחור צעיר, חדור מטיבציה, שוטר מצטיין, אחד הבחורים שמשטרת ישראל רוצה, שואפת, ולא כל כך מצליחה לגייס. למרות מאמציה הכנים. זאת אותה משטרה שמקדמת את קציניה עד לדרגת פקד, ואחר כך זונחת אותם, כי לדרגה הבאה יש משמעויות כספיות, כי מדרגה הבאה משפחת השוטר (שאגב מכירה אותו מתמונות, כי אף פעם לא בבית), מתחילה סוף-סוף להנות משכר סביר, ויכולה לשפר את תנאי הדיור, לנסוע פעם בשנתיים לבולגריה, ולא לקחת באילת רק בית מלון עם הכל כלול, כי בחוץ נורא יקר… אבל המשטרה לא רוצה את שחר רב פקד. היא מעדיפה אותו מצטיין, מחפש גיבוי ממערכת, ומסכן את עצמו ואת משפחתו. והיא רוצה להראות שיש גיבוי. מי שצריך להיות בכלא במקומו אלה אנשים שלא הצליחו להסביר לו מתי יורים ומתי לא, על מי ולמה..וששחור ולבן זה רק אצל ברוס ויליס.  אישית, אני מקווה שיקבל חנינה, שמשפחתו תהנה ממנו, גם אם לא יהיה פקד….הרי הבנקים לא יפלו שנית…

 

על חבר טוב שעזב.

בלילה הגיע SMS מבהיל ממספר שלא נמצא בספר טלפונים. הוא בישר שחבר טוב לא יהיה לצדי יותר. אף פעם… עצוב, קמתי והתחלתי לפשפש ברשת בחיפושים נואשים אחרי תשובה למה הוא עזב אותי ככה, באמצע חייו. לא הצלחתי לגלות הרבה, פרט לעובדה, שלא רק אני עצוב. אלפי אנשים כמוני, הרכינו את ראשם לזכר חבר יקר. לצד העצב היתה הרגשה של שחרור, שאסור להביע אותה, של אבן שירדה מהלב, כי הרי העול היה כבד, במיוחד בתקופה האחרונה. לא הצלחתי יותר לעקוב אחרי פעילותו, התנהגותו היתה מוזרה, והייתי צריך לבנות מערכת שלמה של מעקב אחריו.

מצד שני – כולו פלסטיק, עם מספרים עליו. יש לי הרגשה שידאגו לי לעוד חבר כמוהו. אפילו יותר יפה. זהב או משהו (יש בזה זהב באמת)? יש לי הרגשה שיעשו את הכל כדי שעוד פעם בראשון לחודש אני אשאל את עצמי מה זה החיוב הזה :"שירותי א.ג.מ. בע"מ" וסכום נאה לידו ואחר כך אני אגיד לעצמי – אה זה…זה קפה עם קרואסון לאחר ההנחה של גרופון  שרכשתי עם ספרים בצומת ספרים.

לכן אתעודד. לא אהיה עצוב. הדבר שמפחיד אותי באמת הוא לא איזה אהבל סעודי שחושב שאני אסכים לוותר על ירושלים כי הוא יקנה על חשבוני איפון ב-ebay. אם זה מה שיביא שלום אני אקנה לו שניים (לא תקינים אבל). מה שמפחיד אותי באמת, זאת העובדה שהיה לי קצת עצוב בגלל פלסטיק….

לו רק הייתי סמואי.

אתם יודעים איפה זה סמואה? כאן. זה בסדר, אם לא טיילתם באוסטרליה אלא באמריקה הדרומית, אם סימסתם בסלולארי ולא ישנתם בשיעור גאוגרפיה, כמו בדור הקודם (לא שלהם יש מושג איפה זה), אז אתם לא אמורים לדעת. שמעתם שויתרו שם על יום שלם? פשוט מחקו אותו מלוח השנה. אז לו רק הייתי סמואי:
הייתי מוותר על יום ראשון ולא על יום שישי (כל הזכויות שמורות לקריינית אמריקאית).
הייתי מוותר על ימי הולדת שלי  – אבל רק עכשיו, בילדות זה היה כיף .
.הייתי מוותר על יום בו נחטף גלעד שליט.
הייתי מוותר על יום בו אריק החליט על התנתקות והייתי צריך להשתתף בה.
הייתי מוותר על יום בו אריק התמוטט.
הייתי מוותר על יום הבחירות (ולא רק האחרונות – משום מה יש תמיד הרגשה של ביזיון)
הייתי מוותר על יום בו איזה דביל החליט שזה רעיון טוב לבנות שכונה חרדית בלב העיר בית שמש (טוב זה היה ביום שזה הוחלט היום אין מה להחליט)
הייתי מוותר על יום בו המפכ"ל הקודם, שלא קשור למפכ"ל לפניו, שלא קשור למפכ"ל הנוכחי החליט על תוכנת המנה"ל, כי גם ככה זה יום אבוד כי הבא בתור ביטל אותה.
ההייתי מוותר על היום בו חזרתי לעשן.
הייתי מוותר על יום אחד בדצמבר 2010 (מותר לי, לא?)
בעצם:
לא הייתי מוותר על יום ראשון – זה יום הכי פרודוקטיבי בשבוע.
לא הייתי מוותר על ימי הולדת – אחרת מה הסיכוי שאיזה חבר בפייסבוק שאין לי מושג מי זה יצעק לי "אחי!!!! מזל טוב!!! עד 120!!!"
לא הייתי מוותר על החלטה על התנתקות – זאת בהחלט היתה החלטה אמיצה.
נראה לכם שהייתי מוותר על יום בו הדמוקרטיה מגיעה לשיאה? יום הבחירות?
טוב על בית שמש בכל זאת הייתי מוותר.
אההה… גם על תוכנת המנה"ל.
שבת שלום!

על "הדרת מצפון"

על היסיפור הזה באוטובוס באשדוד כולם שמעו. גם אני נמנה עם אלה שחושבים שהמשקל הסגולי של התבונה הנשית צריך להיות מפוזר בצורה אחידה לאורך האוטובוס, ולא מרוכז מאחורה או מקדימה. אבל מה שצרם לי זה גל לא קטן, מין צונאמי כזה שהמקרה הזה הביא איתו למדינתנו הקטנטונת. תרשו לי לכנות את הצונאמי הזה בשם "טניה" כמיטב המסורת של כינוי צונאמי, לצד "אירנה" וכד'

הבעיה בצונאמי, כמו בעצם בכל אסון טבע היא ההיערכות, או ההכנות, יותר נכון. וכמה מעניין, שכולם "הוכו בתדהמה" כש"טניה" הגיעה.

אז זהו, שלא צריך להעמיד פני נדהמים, או אם כבר מעמידים את פני הנדהמים, לא מזיק להחטיף מבט במראה, האם העמדת הפנים היא אמיתית, או שככה-ככה..

אני לא פוליטיקאי, סביר להניח שגם לא אהיה.לכן לשיקולים של האלה הנאלצים להתפשר לא אכנס. אחרת כנראה לא ישרדו. אבל במשך שנים בהם שירתתי כקצין חקירות בירושלים ובבית שמש לא הבנתי מדוע הגוף, שלא אמור להתפשר, אלא לאכוף את החוק בצורה הכי פשוטה מתפשר. יותר מכון, הקצינים, שכנראה שכחו לעת עתה שתפקידם אינו להבחר בפריימריז אלא לאכוף את החוק מתפשרים. הייתי עד, בעל כורחי למן משחק טאקטי כזה: אתם תתפרעו, אנחנו נעצור את המתפרעים הקשים, אתם תלחצו, אנחנו נשב איתכם ננהל מו"מ, נרחיק את המתפרעים הקשים, ואז אתם תרגעו. עבד יופי. הם התפרעו, אנחנו עצרנו, בבוקר הם באו להידבר עם מאן דהוא בעל דרגות בכירות. והעצור היה עף החוצה. וככה זה התנהל שנים. מעניין שמאן דהוא הרגיש שריף גדול בעיירה קטנה. רגע, אתם עדיין מתפלאים מאיפה בא צונאמי "טניה"?למען ההגינות, זכיתי לראות גם קצינים אחרים: שנלחמו מלחמת חורמה נגד המתפרעים, ביצעו מעצרים ולא ויתרו. הבעיה שלא זכיתי לראות אותם מתקדמים לשום מקום…

ועכשיו לפינה אישית:

רוה"מ – טוב, נו מה ציפיתם….

המפכ"ל – לא נותר לי, אלא לשמוח על אמירתך נגד אפליית הנשים. חזק וברוך. רק תזכיר לי – לא ישבת בספ"כ של משטרת ישראל באירועי "האם המרעיבה" בירושלים," חניון כרטא", "ובתי וורשה" בירושלים. טוב, כנראה שטעיתי, סליחה.

איציק וולף הכותב ב- NEWS1 – למה סתם, לא יפה." …נוסעת שהתבקשה בידי שוטר לשבת בצד האחורי של האוטובוס. ". "הצונאמי" אומרת בעצמה : "כאשר השוטר הגיע, הוא החליף מספר מילים עם הנהג, דיבר ארוכות עם מארגן המחאה הספונטנית ואז עלה לאוטובוס כדי לשאול אותי אם אני מוכנה לכבד אותם ולעבור לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס. הוא חזר על השאלה פעמיים." תסכימו שיש הבדל…בין "עלה לשאול" ל"הנוסעת התבקשה".

אני – אני חי בירשלים, עיר בה האוכלוסיה החרדית מן הגדולות אם לא הגדולה בארץ. ולא, אין לי בעיה עם זה, אלא נהפוך הוא, אני חושב שזכיתי. הלב היהודי פועם כאן. אני אומר עוד דבר מפתיע – אני שמח שקורה מה שקורה. כי סוף-סוף יש ליבון אמיתי של הדברים, ולא התעלמות מוחלטת מצרכיה של אכלוסיה גדולה מאוד. וכן אני מדבר על חרדים. גם על הקיצוניים שביניהם. כמה שזה נשמע מפתיע לאלה החיים בתל-חו"ל. התעלמו מהם שנים. לא שמעו אותם. רק זרקו כסף.

הלחצת על Enter וגם ירשת?

בשבוע האחרון מספר הפרסומים על תפקודה הלקוי של משטרת ישראל הרקיע שחקים.יש האומרים בצדק רב. לא אצטרף לשאגת "האריה". כפני חברה פני משטרה, לעניות דעתי. אבל יש דבר אחד, שמציק לי ולא מאתמול. והשבוע האחרון על שלל פרסומיו רק עורר אצלי הצורך לכתוב את הפוסט הזה. הכתבה הזאת עשתה הרבה רעש, אבל מעבר לרעש והביקורת, דו"ח המבקר מצביע על בעיה אמיתית.

לבעיה הזאת יש הרבה שמות: יש כאלה שיקראו לה "הרישום הפלילי" ויש כאלה שיכנו אותה סגירת התיק בעילת "חוסר ראיות" או בעילת "חוסר עניין לציבור", אבל מהותה איננו שונה – מספר עצום של אזרחי המדינה מסתובבים עם "אות קין" על המצח, ואין להם ישועה ולא מושיע.

ועכשיו להסבר ולפירוט לאלה שמסדרונות ה"טיגארטים" זרים להם: מוגשת תלונה , נפתחת חקירה משטרתית, בעקבותיה נחקר חשוד פוטנציאלי. ולבסוף התיק מגיע לשולחנו של קצין החקירות, עם המלצה של חוקר. כבר כאן מתחילה הבעיה. ההמלצה של חוקר לגבי פתיחת רישום פלילי לחשוד (לא העמדה לדין) מבוססת לפעמים על החוש השישי של החוקר. אבל נניח ולא, וישנן ראיות שמצביעות על מעורבותו של החשוד בפלילים. קצין החקירות בלחיצת כפתור ENTER אלגנטית מאשר את רישום הפלילי של החשוד, ומכאן הדרך פתוחה: או הגשת כתב האישום או סגירת התיק. בסמכותם של קציני החקירות לסגור תיקים של עבירה שהעונש עליהם הוא עד 3 שנות מאסר בעילת "חוסר ראיות" או בעילת "חוסר עניין לציבור" או להעביר את התיק לגורמי התביעה. גם כאן ניתן לסגור את התיק בשתי העילות הללו, רק שכבר אין הגבלה של 3 שנות מאסר. נניח שהתיק נסגר באחד מהשלבים הללו. מי אמר שהקביעה הזאת הנה קביעה נכונה? על הנאמר בדו"ח מבקר המדינה הקביעה הזאת רחוקה מלהיות נכונה בהרבה מאוד מקרים. הרי הקביעה הזאת לא עברה מבחן בית המשפט. ותניחו לרגע שהחשוד היה יוצא זכאי? אבל לעולם לא נדע. ניסיתם פעם לברר כמה אזרחים במדינת ישראל מסתובבים עם רישום פלילי? לכל האלה שיגידו שהמעביד איננו יכול לבקש רישום פלילי מהמועמד פוטנציאלי, אני אאחל שלא יצטרכו לחפש עבודה, כי המציאות שונה לגמרי.

האבסורד הוא שברגע שיש חשוד בתיק התיק נחשב כגלוי. ועכשיו תגידו, איך נראה הנתון של תיקים גלויים בדו"ח הזה של משטרת ישראל?

כבר כתבתי כאן: הבעיה העיקרית של המשטרה היתה ונשארת מוטיבציה. לא החוק, לא המוסר, ולא כוח אדם. נכון שחסר גם מכאן וגם משם. אינני מאשים את עמיתיי לשעבר וחבריי בהווה שעובדים קשה, כדי שאני ודומים לי יכלו לישון בשקט. הם מודעים לבעיה. הבעיה שרק הם מודעים לה. המצגות לעומת זאת, ימשיכו לרוץ.

על מודיעין

"הוא מגיד אותי…" כך אמרה ילדתי בגיל 4 על ילד אחר שניגש לגננת וסיפר על מעשיה שלא היו ראויים בעיניו – גניבת עוגיה או פשע חמור אחר. האינטונציה שלה לא היתה חיובית, אבל מעבר לכעס על הזמיר הצעיר היתה לה הבעה של בוז.למרות שדיבר אמת.

אנחנו אוהבים רכילות. אנחנו גם אוהבים כשהרכילות מבוססת על עובדות. כנראה שהצמא שלנו למידע, פיקנטי או לא, טבוע בנו. על אחת כמה וכמה כאשר הדבר משרת אותנו. זה לא משתנה ממקום למקום, מאדם לאדם, למרות שיש כאלה שבורחים מזה כמו מאש (ויש כאלה שיגידו בצדק :-). אבל יש כאלה שעשו מזה אומנות אמיתית. הם חיים מהעברת המידע מאחד לאחר תמורת מידע על שלישי, רביעי וכך הלאה . הם "סוחרי מידע" והם הפכו את זה למקצוע. לא מכובד במיוחד, אבל מקצוע.

המדינות, הצבאות, השבטים מאז ומעולם השתמשו במודיעין. זוכרים את משה ו- 12 מרגלים ? משה, המנהיג שולח את מרגליו, כדי שיבדקו מה קורה בארץ כנען. ומבקש הוכחות. ואפילו קיבל – אשכול של ענבים, הנישא על ידי שניים מרוב שהיה גדול. אבל יחד עם ההוכחה החפצית קיבל הערכה מודיעינית – שקשה יהיה לכבוש את ארץ כנען.
לא שונה המצב היום. השימוש במרגלים נפוץ בריגול תעשייתי, בריגול בין בני זוג, ובין המדינות. ולמרות שהיום לא מדובר ״אשכול ענבים״, אבל מתוקה הנקמה בבית דין רבני כאשר מוצגת תמונה של חוקר פרטי. :-).
אבל נניח אין ״אשכול ענבים״. וכל מה שיש זאת רכילות/שמועה/שיחה חסרת ערך, ואין מי שיביא את ״אשכול״ לבית המשפט, הרי המרגלים של היום, איך נאמר זאת בעדינות – מעדיפים להימנע מ״אור הזרקורים״ :-). האם אז בית המשפט ייחס ערך כלשהו לאותה שמועה, נקרא לה לצורך העניין ״ידיעה מודיעינית״? ובכן כמו תמיד, התשובה מורכבת. בשלב המעצר המשטרה איננה צריכה להוכיח כי החשוד ביצע את העבירה, אלא די בביסוס של חשד סביר שהחשוד ביצע את העבירה, ואת זה אפשר לעשות גם באמצעות ידיעה מודיעינית. לעומת זאת במהלך המשפט אין לה לאותה שמועה שום ערך.
לעניין המוסר של ״המרגלים״ אשאיר את זה להם. הכל תלוי באיזה צד אתה. כך ״לוחם צדק״ ייקרא בצד השני ״טרוריסט נבזי״…
ו

על הסגנון

הסיפור הוא על סנגור, הידוע בסגנונו איך לומר, לא עדין. באחד המקרים, כך מספרת השמועה, נעמד האיש על רגליו באולם, וכאשר ניתנה לו הזדמנות לטעון האשים את כל הנוכחים, כולל השופט/ת שהם נגדו. "כולכם נגדי", הוא אמר, יותר נכון צעק. אין לי מושג, האם כך היה אבל הסבירות שהדברים נאמרו על ידי האיש היא גבוהה.

השבוע אמרו לי כי עו"ד הוא טוב הוא אחד שיודע לצעוק… "האומנם?" שאלתי את האיש? "כן, הרי ידוע שעו"ד טוב הוא עבריין עם תעודה…"

אז נכון שהאיש לא התכוון שעו"ד יעבור עבירות פליליות, אבל התכוון המשורר לסגנון. לסגנון בוטה ומשתלח, לסגנון צעקני. ואז פתאום נזכרתי כיצד הרגשתי בצד השני מול אותם האנשים (ויש כאלה) שצעקו ודפקו על השולחן, לעגו ושלחו את חיצי הציניות לכל עבר. לא הרגשתי אמפטיה כלפיהם, וגם לא כבוד, אלא בוז וסלידה.

ומנגד נזכרתי בעו"ד יאיר גולן, שמולו הופעתי בעשרות הארכות מעצר הן בבית משפט שלום והן בעררים בבית המשפט המחוזי. הרוגע, החיוך, האינטלגנציה שהאיש מקרין, שובים את הלב. וזה לא מפריע לו להיות מגן אמיתי, ולשמור על זכויות הלקוחות שלו מכל משמר.

על סגנון לא מתווכחים. חיים איתו.

המדריך לאדם שבפנים

על הירידה בעבירות האלימות עליה דיווחה המשטרה כבר דיברתי כאן. לכן הסיכוי שתשתמשו במדריך הזה הוא הולך וקטן עם השנים 😆 . אבל אם בכל זאת הרע איתכם מזלכם, והפעם אני אעזוב את הציניות בצד, ונתקלתם בסיטואציה לא נעימה, בלשון המעטה, שבה מישהו מרביץ/שודד/גונב ממישהו אחר, להלן 10 נקודות שיעזרו:

  1.  תעזרו: תתערבו, אל תעמדו בצד. למרות הפחד. ואני יודע שקל להגיד וקשה לעשות, אבל לפחות תהיה לכם לגיטימציה שיעזרו לכם, כשתהיו  בצרה.
  2. החוק לצדכם. במקרה של עבירה מסוג פשע (ולא קשה להבחין שמדובר בפשע, אבל לדייקנים זאת עבירה שהעונש לצידה הוא 3 שנים ומעלה), כאשר העבירה מתבצעת מולכם, ואתם רואים את זה, יש לכם זכות לעכב את העלם עד שיגיעו השוטרים, ואפילו להשתמש בכוח. אבל רק, אני חוזר, רק לצורך עיכוב. לא מעבר. אחרת תואשמו בעבירה פלילית. הנה החוק:
    ". עיכוב בידי אדם פרטי  (תיקון התשנ"ז)
  3. (א)  כל אדם רשאי לעכב אדם אחר עד לבואו של שוטר אם נתקיים אחד מאלה:

    (1)  האדם חשוד כי ביצע בפניו עבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק של ממש לרכוש;

    (2)  אדם אחר הקורא לעזרה מצביע על אדם החשוד שביצע בפניו עבירה, כאמור בפסקה (1), והכל אם יש חשש שהחשוד יימלט או שזהותו אינה ידועה.

    (ב)  חשוד שעוכב לפי סעיף קטן (א), יימסר לשוטר ללא דיחוי, ובלבד שהעיכוב לא יעלה על שלוש שעות.

    (ג)  המבצע עיכוב לפי סעיף קטן (א), רשאי להשתמש בכוח סביר, אם החשוד סירב להיעתר לבקשת העיכוב, ובלבד שלא יהיה בשימוש בכוח כדי לגרום לחשוד חבלה."

    אל תשלפו אקדח אם יש לכם שלא לצורך הגנה עצמית, ורק כאשר נשקפת לכם או סובבים סכנת חיים.

  4. בורח העלם? צלמו:  שלפו את הסמארטפון ותעשו לו בוק: עדיף וידאו, אבל גם סטילס זה בסדר. יש בסטילס אפילו יתרונות. אחד התכונות של הטלפונים החדשים היא צילום עם מיקום. בדיוק של מטרים.
  5. תסתכלו על השעון, ותזכרו את השעה המדויקת. אני מתאר לעצמי שזה הדבר האחרון שתרצו לעשות, זה רק  יעזור לחוקרים.
  6. אנשים מסביב – במידת האפשר תבקשו להתקשר ל-100. למרות שלעם היושב בציון עדיין יש מצפון. לפחות טלפוני.
  7. תמסרו עדות במשטרה – ללא עדות במשטרה לא עשיתם כלום. יתירה מזאת אתם עלולים להסתבך בכך שתיחקרו כחשודים. כבר היו דברים כאלה מעולם.
  8. תגיעו למשפט למסור עדות – כן, אני יודע "למה אני צריך את זה…" "להפסיד יום עבודה…" "לא רוצה להסתבך עם עבריינים…" הכל נכון. אבל זה מדריך למצפונכם, זוכרים?
  9. תדרשו מתובע לפני המשפט לראות את העדות שמסרתם במשטרה.תאמינו לי, תדרשו, הייתי שם, בין אלה שלא הספיקו לעבור עם העד על העדות . זה נראה רע. ונכון לא כולם כאלה.
  10. תדרשו לדעת מה בסוף קרה עם התיק… הלכת מכות סתם? 🙂 אני צוחק, אבל זה מפעיל לחץ מסוים על הרשויות.
    לעולם אל תתצטערו שעזרתם לאיש בעת צרה. לדעתי, זה אחד המעשים הטובים שמזדמן לנו לעשות בחיים.

אני בטוח שמשטרת ישראל היתה יכולה לכתוב מדריך יותר טוב. אבל היא לא.

מדוע קשה להאמין ל"מדוע קשה להאמין…"

בשנת 1998 כששאלתי את עצמי מה לשאול ילד ירושלמי בן 19 שעל פי ידיעה מודיעינית עישן גראס בבסיס, בו שירת, חשבתי שאם אני אגיד לו שאני יודע עם מי הוא עישן, הוא פשוט יודה, ואני, חוקר מצ"ח טרי אזכה בתהילתי. המציאות, היתה מן הסתם, שונה. רק אחרי 8 שעות של "שיחות נפש", עם איזכורים של המקצוע העתיק באמצע המשפט, אולם בלי איומים ואלימות פיזית, חלילה, ואני לא ציני, בחר העלם לשפוך את לבו, ושיתף אותי בחוויות "ההיי" וה-cravy אחרי השימוש, לימד אותי מה זה "להפיל ראש". בחיפושים בלתי יעילים אחרי "מדריך" של החקירה השגתי ספר "התשאול" של נצ"מ מאיר גלבוע. והאמת הספר הפך להיות תנ"ך שלי בכל הנושא של החקירה הפרונטאלית. איך לסדר את החדר, איך ליצור אוירה של החקירה, מה זה שלב של הכרת הנחקר, ומה התכנון של החקירה, כל הדברים הללו הפכו לאבני יסוד של המקצוע, ואני מניח, לא רק אצלי.

לכן גדולה היתה הפתעתי, כאשר השבוע נתקלתי בכתבה של דר' מאיר גלבוע "מדוע קשה להאמין לדיווחי המשטרה שהפשיעה יורדת?". ולא שהדברים האמורים בה אינם נכונים. הם פשוט באו ממקום הלא נכון, ובעיניי מאדם הלא נכון.

קודם על התוכן, מי שמתעצל לקרוא: משטרת ישראל דיווחה על ירידה חדה בעבירות אלימות בין השנים 2006-2010. הנתונים הללו נסתרו בצורה חד משמעית, על פי הכתבה, על ידי נתונים של מרכז לחקר טראומה ורפואה דחופה במכון גרטנר, שדווקא מצביעים על העליה במספר נפגעי אירועי אלימות. אז קודם כל, דר' גלבוע שאפו על העבודה של המחקר. ועכשיו תרשה, לי נצ"מ (בדימוס) גלבוע להעיר מספר הערות לאותן סיבות שאתה מציין בכתבה:

1. "עקב ירידה חדה באימון הציבור האנשים אינם מתלוננים." ובכן, הירידה החדה היא פרי יוצר של שנים רבות של העבודה של קצינים בכירים, שהתעניינו רק בסיום קדנציה, ולפני שהתחילו תפקיד חשבו כבר על התפקיד הבא. ובמהלך התפקיד ניסו להוכיח, שהכל, אבל הכל היה "על הפנים" לפני בואם, ועם הגעתם לתפקיד הדבר השתנה ללא היכר. רוצים דוגמא? זוכרים את הירידה התלולה באימון הציבור? מפכ"ל דנינו בתגובה על הכתבה במעריב: "סקר האחרון שפורסם על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה מלמד על קפיצת מדרגה באמון הציבורי במשטרת ישראל. הציבור יודע שיש לנו משטרה מצוינת…" המממ. כמה זמן הוא בתפקיד? חצי שנה?

2." המשטרה לא רושמת תלונות ועושה את הכל כדי להניא אנשים מלהתלונן." צר לי. אבל זה לא נכון. ולא בגלל שרושמים תלונות ולא מסבירים לאזרח שלא מדובר בעבירה פלילית, אלא בעניין "אזרחי", אלא זה לא נכון, כי כך היה תמיד. גם בזמנך. למתלונן הראשון על גניבת הפלאפון, אי שם באמצע שנות ה-90 הסבירו כי התיק ייסגר בעילת א.ע.צ (אין עניין לציבור) כי אין למשטרה משאבים. אתם יודעים איך אני יודע את זה? כי אני הייתי המתלונן…

3. קצין החקירות הראשון שלימד אותי את העבודה בתחנת משטרה אמר לי פעם, כי זה נורא פשוט: "קודם כל סוגרים, ואם 10% יגישו ערר נפתח ונחקור" היום גם הוא בדימוס.

אז נכון, לא כולם כאלה, ונכון שמי שלא לוקח תלונה הוא מפר את הנוהל המשטרתי, אבל אחרת המערכת לא תשרוד. אפילו דקה אחת. לכן מוטב לא לבקש את ההסברים ממשטרת ישראל. כי באותה מידה נצטרך לבקש הסברים ממשרד הפנים, שבו הפקידה לא רוצה לקבל אותך כי "כרגע היא בהפסקה" או מהעירייה מדוע הם מפנים זבל רק בימי חג או מפקיד בביטוח לאומי, שרק כדי להגיע אליו, צריך לעבור שתי בדיקות בטחוניות, שתי מעליות ו5 דלתות (אני ספרתי). בקיצור נצטרך לבקש הסברים מהמדינה. האמת אני שמח שאתה לפחות שואל…