על הנידוי.

חברה, המענישה את הפרט, בטוחה כי דרך השיקום שלו תהיה סלולה ו"בטוחה" – הוא ישב בכלא,  הוא ישתקם ואז הכל יהי בסדר: הוא יפנים את חומרת מעשיו, ועצם היותו מבודד ממנה הוא יתגעגע: הוא יתגעגע לריחות של המאפיה, לתזיזתיות של המלצריות, לרעש של מכוניות, להמולה של העיר ולקלות שבה ניתן לשלוף את הכסף מכספומט. אבל מה קורה, כאשר הפרט מחליט שיש לו דעה משלו בנושא?ומה קורה כשהוא מחליט לנהוג לפי מידות המוסר משלו, שאנן מידותיה של החברה?

חבר שלי , איש חכם ובעל מידות ואיננו איש שגרתי. אבל הוא איש המערכת. והמערכת מתקשה לבלוע אותו כפי שהוא : מחוספס, ערמומי במקצת ושומר על האינטרסים משל עצמו. והמערכת, גדולה ככל שתהיה מתקשה לספר אותו בתספורת הסטנדרטית. היא מנסה לנגוס ממנו את הטוב שבו, ומנסה לעכל את חוסר סטנדרטיות שלו, אבל היא נסוגה אחורה . כי בסופו של דבר, הפרט, אשר ניצב מול החברה במלוא עוצמתו, ישמור על היחודיות שבו, על כל גווניה.

כך גם ההוא שהחברה החליטה להענישו. הוא יתפתל, ינסה להסתגל למצב החדש, ינסה לרמות, ינסה להעמיד את פני בעל הברית, אבל בתוך תוכו הוא יהיה, כפי שהוא  – עם אישיות מורכבת עם מושגים שיכול להיות שמיובאים ממקום אחר, מזמנים שכבר עברו מן העולם – כמו למשל מעולם הפשע הרוסי שאיננו עוד – והוא יתייצב איתן מול מערכת ה"שיויונית" נטולת אבחנה ורצון להתעמק.

ואז יתחיל המחול הבלתי פוסק של נימוקים רציונליים מדוע "יש להחמיר עם העבריין", מדוע "החברה מעוניינת בהרחקתו".

מעניין שכדי להרגיש דחוי לא חייבים לחטוף מאסר עולם…..

פניה של המדינה רבות הן

אז ככה, מי שלא מכיר, אסיר שמרצה את עונשו זכאי לניכוי של שליש ממאסרו בשל התנהגות טובה. לצורך כך חוקק החוק שחרור על תנאי.  אני יודע , שהחוק הזה שנוי במחלוקת, וכי יש לו מתנגדים רבים. אבל זה החוק.מי שדן בשחרור של שליש היא ועדה ובראשה שופט. הדיון שבו הייתי היום היה אמור להיות דיון מהסוג הזה: ניכוי שליש. במהלך הדיון, מסתבר, האסיר עומד, ולא יושב, כמו שזה למשל מקובל במהלך הדיון בבית משפט.
אני חושב שמדובר בכלל בטירונות אלטרנטיבית. נכון אין מ"כים, וקיטבגים או חלילה מטווחים….אבל אלה החוקים. בחזרה לדיון. הסתבר שהמדינה הגישה בקשה להפקעת רישיון של האסיר. למי שלא מבין אסביר. ישבת, שוחררת לשליש, עברת עבירה נוספת במהלך התנאי – אכלת אותה: מוסיפים לך תקופה של השליש למאסר שלך. האמת – יש הגיון. בכל אופן, כשאתה בא לבקש הנחה ממישהו דבר האחרון שאתה מצפה שיעלו לך מחיר. במלים אחרות – הממממממ. אבל פניה של מדינה רבות הן , כבר אמרנו?