לך, סגן ניצב מצפון הארץ.

מאחר ואני יודע שבין קוראיי יש לפחות סגן ניצב אחד, החלטתי לכתוב לו מכתב כמעט אישי:

"שלום לך עמיתי לשעבר וחברי! מאחר ואני יותר ממשוכנע שתגיע רחוק, החלטתי לכתוב לך מספר מילים, כי מה שכואב לך, כואב גם לי, ואולי מבט מפוקח קמעה, מבחוץ, יעזור לך להבין איך לא לאבד את מה שאני אוהב בך כל כך – המסירות, היושר, והערכים. שיהיה לך ברור, הגם כשאני ניצב מהצד השני , אני ממשיך להיות אזרח, שרוצה משטרה מקצועית, ממוקדת, וזוכה לאימון האזרח. אבל כדי שזה יקרה, אל לך להתעלם מהתחושה הקשה של הצד השני:

1. אתה בחור צעיר, ממוקד מטרה, הבונה קריירה. בדרך הקשה הזאת, אתה נאלץ להתכופף בפני הממונים עליך, הדורשים ממך לשפר את הישגיך, לעתים על חשבון של הערכים שלך, ועל חשבון של ״אני מאמין שלך״, ותמיד על חשבון חיי המשפחה שלך. אני מבין אותך, ומעריך אותך, אבל נראה לי שעם הזמן, שכחת את מה הביא אותך מלכתחילה למקום שבו אתה נמצא היום, ההבנה העמוקה שלך ש״בכל מקרה מישהו צריך לעשות את זה, אז למה לא אני, הרי אני אעשה את זה יותר טוב מאחרים״ התרחקה ממך, ופתאום מה שנשאר, זה רק שיקולי רווח והפסד ושיקולי קידום.

2. ברגע שאתה כזה אין שום סיבה שפקודייך, שוטרייך, יהיו שונים ממך. הרי הם רואים, ששעות העבודה המטורפות שלך לאו דווקא מעידים על העשייה, והישיבות המרובות שבהם אתה משתתף לעתים קרובות נועדו רק לדבר אחד – להתקיים, הרי מזמין הישיבה והמשתתף בה יודעים שהיא לא תניב שום דבר חוץ מפרוטוקול עקר. לכן אל לך, חברי היקר, לדרוש יצירתיות ומעוף בעבודתם של אלה שלפני שניה אמרת להם שכל צעד שהם עושים עלול להסתיים במקרה הטוב במשפט משמעתי ובמקרה הרע בפיטורין, שהרי היצירתיות היא נחלת המנסים וטועים, ומי מהממונים עליך רוצה לטעות ולהסביר את הטעויות לממונים של הממונים,  והרי לניסויים אין זמן לאף אחד.

3. צר לי ידידי, אבל יש לי חשש שאינך מבין את המציאות כפי שהיא באמת. לו היית רואה אותה, היית מבין שחוקיה של המדינה לא מאלצים שופט לתלות כל גנב, וכי השיקום של העבריינים הם חלק מאותו האינטרס הציבורי שעליו אתה מגן בחירוף נפש.

4. דע לך, ידידי, כשישבת בכיתה הסמוכה בקורס קצינים, ולמדת את תורת טיפול בהפס"ד (הפרות הסדר), וכשתיפעלת ניידות בזירת אירוע פלילי מורכב, חשבת על איך לעייל את העבודה, אבל שכחת את המטרה – שכחת, שאתה צריך להוכיח שהעבריין הוא זה שביצע את העבירה ולא ההיפך, אני האזרח צריך להצטדק בפנייך ולהוכיח "שאין לי אחות".

5.נדמה לי ידידי, שעוד לא התבגרת, עוד לא סיימת את הפרק ה"הצבאי" בחייך. אני בטוח שתסיים אותו, אני רק מאחל לעצמי, שעדיין תהיה שם, רחום, בעל רצון לעזור לאזרח, ומבין שהמדינה נועדה לעזור לנו, לאזרחים הפשוטים, ולא נולדנו להיות "מנופנפים" כל פעם שיש לנו בעיה.

5. נכון, אני לא צריך ללמד אותך איך לעבוד, אבל שומר אחי אנכי!, כבר אמרנו?."

מחר הם לא שם.

בן של חברי הוא בן 13. הוא ילד פיקח, ונבון. הוא בן של עולה, אבל הוא יליד הארץ. הוא בחור עדין, נעים הליכות, ולבריות, ואפילו המשבר של "טיפש עשרה" אצלו לא חריף, "מעודן" קמעה. והוא לומד בפנימיה צבאית. אביו, הגאה בבנו מספר,כי היתה תחרות של עשרות למקום אחד, והעלם הצעיר עבר אין ספור מבחנים פסיכוטכניים, פסיכולוגיים והשד יודע מה, כדי להתקבל לשם. הילד מרוצה, והאב הגאה, לאחר שהתגאה בבנו, עצר לשניה ואומר בחצי צחוק :"טוב, הבטיחו לו כי  יהיה סגן אלוף, וחבר כנסת, לגבי האלוף אמרו שזה עדיין לא בטוח… תסתכל: אם לא עמדת במגרש מסדרים בבה"ד 1, מה הסיכוי שתצליח כאן?" ואני שואל : מה באמת הסיכוי?

אני יודע, צה"ל הוא צבא העם, וכור היתוך. גם אני הרגשתי על בשרי את "מיטת הסדום" של הקניית הערכים אחידים, המאחדים, יש לומר. שלא יהיה ספק, אני חושב שהשירות בצבא הוא הכרחי, חובה, ומקנה להוויה הישראלית טעם של "פעם". אבל במבט קצת יותר בוחן, ביקורתי יותר, אני רואה, כיצד קברנטיה של הספינה הנקראת מדינת ישראל הופכים את "החופשי", "האחר" לסיבה לשים כומתה על הראש בפני "דן יחיד" בדין משמעתי. ואני לא אוהב את זה. אני לא אוהב שציפי הפסידה (לא שאני מחבב את המפלגה הזאת), אני לא אוהב שאנסטסיה חושבת שיש לה בלעדיות על הנורמה, (ויש מי שמקשיב לה) ואני לא אוהב שמי שקיבל החלטות באסון הכרמל, היום יכול לרפד כסא חדש בכל מיני מקומות מפתח. השבוע מישהו מ"הפועלים השחורים" של משטרת ישראל אמר לי "אנחנו סובלים מהם, הם באים והולכים ואנחנו נשארים, לעשות את העבודה, מחר הרי הם לא שם…"

מי שיכול לעקוב אחרי הקרוסלה הבלתי פוסקת של התפקידים במשטרת ישראל, יראה כי פרקי הזמן של התפקידים של הקצונה הבכירה במשטרה הולכים ומתקצרים. ואיתם הולכות ומתקצרות   המחויבות, ויכולת לקחת אחריות.

אין לי ספק שהעלם הצעיר, יהיה קצין מוצלח, מפקד דגול, ואני מאחל לו כי יהיה גם חבר כנסת מצוין. אבל אולי עדיף שזה לא יהיה כל כך מהר?…

 

 

נוהליה של מנהליה

מישהו יודע האם המשטרה מחויבת לקבל תלונה? או שמא יכולה לנפנף את האזרח הפוקד את התחנה ולשלוח אותו לתחנה במקום מגוריו, בטענה כי "תגיש תלונה לפי מקום מגורייך"? עד לאחרונה חשבתי שגם אני יודע איפה לחפש את המידע הדרוש: באתר של משטרת ישראל:www.police.gov.il. אבל לאחרונה קרה משהו. המשטרה עיצבה מחדש את האתר שלה , וראו איזה פלא, כל נוהלי משטרת ישראל ישראל, לרבות האלה שלא מסווגים נעלמו ממנו. רוצים דוגמא? בפוסט הזה הפניתי את כל המעוניינים לפקודה של מטה הארצי- " הטיפול בתלונה ובתיק חקירה", אשר מחייב את משטרת ישראל בטיפולה באזרח. לא ניתן למצוא את הנוהל היום באתר המשטרה…לדברי מביני עניין, מדובר ברה-ארגון של האתר, לאחר שהתגלה שהיו הרבה נוהלים מסווגים באתר של המשטרה, הנוהלים הורדו, ולאחר שיעברו בחינה מחדש יועלו.

בנגוד לנטען, האמת נראית לי יותר טריויאלית . לא מתאים למשטרת ישראל שיבקרו אותה בגלל נוהליה שלה, שלהם היא מחויבת. אז נכון,  יש חוק חופש המידע. והסעיף 6 (א) לחוק קובע כי "(א) רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור." אז מה? יש גם סייג בחוק :

סעיף 8
"ימדע על אודות שיטות עבודה ונהלים של רשות ציבורית העוסקת באכיפת החוק, או שיש לה סמכות חקירה או ביקורת או בירור תלונות על פי דין, אם גילויו עלול לגרום לאחד מאלה:
(א)פגיעה בפעולות האכיפה או הביקורת או בירור התלונות של הרשות;
(ב)פגיעה בהליכי חקירה או משפט או בזכותו של אדם למשפט הוגן;
(ג)גילוי או מתן אפשרות לגלות את קיומו או זהותו של מקור מידע חסוי;"

המשטרה לא מפרה את החוק, חלילה, היא מאפשרת להגיש בקשה לפי חוק חופש המידע לכל המבקש. היא גם שומרת לעצמה זכות לא למסור למסור את המידע כאמור. ולשאלה למה המשטרה סבורה כי הנוהל הזה יכול לפגוע ב"פעולת האכיפה" לי אין תשובה.

אז נכון, אני בעל אינטרסים. כאחד שהדיו במכתב ההתפטרות שלו טרם יבש, וכאחד שעבודתו הוא להגן על אנשים, שהרשות החליטה להעמידם לדין, עליי לוודא שהרשות (המשטרה במקרה הזה) פעלה כדין. אבל כאזרח, שרוצה לדעת את זכויותיו, זאת זכותי הלגיטימית – לצפות כיצד הרשות תנהג בי במקרה שהיא תחליט לצמצם את המרחק המיוחל ביני לבין זרועותיה "החובקות". והזרועות שלה "חובקות". לפעמים הרבה מעבר לנדרש. לכן ראוי, כדי ש"הגולם לא יקום על יוצרו", לתת "ליוצרו" את האפשרות להגביל את כוחו של "הגולם".

ולכן, לא כדי להתריס, כאן הנוהל הטריוויאלי הזה, "הסודי" שמסביר שאת התלונה השוטר חייב לקבל, הגם שאינו חושב, שמדובר בעבירה פלילית….

עדכון 19/06/2012: באתר משטרת ישראל הועלו בשעה טובה נוהלים שהורדו זה מכבר. ובא לציון גואל.

על פקד שחר מזרחי.

אני יודע שהוא לא פקד (זאת דרגה כזאת, כמו סרן בצה"ל). עדיין. אבל הוא יהיה. למה? כי הוא סמל. סמל של מה,תשאלו? או…זאת שאלה מצוינת…

שחר מזרחי בחור צעיר, שמצטלם טוב. גרסתו היתה , בלי להיכנס לפרטים: יצאתי לעבודה, עשיתי את תפקידי המשטרתי בצורה הכי טובה, הגנתי על רכושכם,אזרחי המדינה, תפסתי גנב, הוא ניסה לדרוס אותי, יריתי, לא התכוונתי להרוג, הגנתי על עצמי. במשפטו למרות גרסתו הורשע, והוטל עליו עונש מאסר. השבוע הודיע השר אהרונוביץ כי מחלקת החנינות של משרד המשפטים המליצה בפני נשיא המדינה על חנינה. אומרים שהשר רואה בכך הישג אישי.

ועכשיו בואו נפליג בדמיוננו לשנת 2022 (איזה מספר…לכל מי שהיום בן 10 מומלץ להתחתן בתאריך 2.2.2022). תחנת מה שמה של משטרת ישראל המתחדשת. אירוע של גניבת חללית משוגר הישר לראשם של השוטרים העובדים ובראשם פקד שחר מזרחי. אחרי מרדף טלפטי קצר, הפושע, אזרח של מדינת אירנופלשתין מאותר, וכוחות המשטרה מתקדמים לעברו. הנ"ל שולף מחשב נייד ומתחיל לפצח את כל הבנקים הישראליים כמו גרעינים. האם פקד מזרחי ישלוף או לא ישלוף? הוא לא. הוא צריך לקבל דרגה בקרוב.

וכאן קבור הכלב. שחר מזרחי הוא סמל. סמל של בחור צעיר, חדור מטיבציה, שוטר מצטיין, אחד הבחורים שמשטרת ישראל רוצה, שואפת, ולא כל כך מצליחה לגייס. למרות מאמציה הכנים. זאת אותה משטרה שמקדמת את קציניה עד לדרגת פקד, ואחר כך זונחת אותם, כי לדרגה הבאה יש משמעויות כספיות, כי מדרגה הבאה משפחת השוטר (שאגב מכירה אותו מתמונות, כי אף פעם לא בבית), מתחילה סוף-סוף להנות משכר סביר, ויכולה לשפר את תנאי הדיור, לנסוע פעם בשנתיים לבולגריה, ולא לקחת באילת רק בית מלון עם הכל כלול, כי בחוץ נורא יקר… אבל המשטרה לא רוצה את שחר רב פקד. היא מעדיפה אותו מצטיין, מחפש גיבוי ממערכת, ומסכן את עצמו ואת משפחתו. והיא רוצה להראות שיש גיבוי. מי שצריך להיות בכלא במקומו אלה אנשים שלא הצליחו להסביר לו מתי יורים ומתי לא, על מי ולמה..וששחור ולבן זה רק אצל ברוס ויליס.  אישית, אני מקווה שיקבל חנינה, שמשפחתו תהנה ממנו, גם אם לא יהיה פקד….הרי הבנקים לא יפלו שנית…

 

לו רק הייתי סמואי.

אתם יודעים איפה זה סמואה? כאן. זה בסדר, אם לא טיילתם באוסטרליה אלא באמריקה הדרומית, אם סימסתם בסלולארי ולא ישנתם בשיעור גאוגרפיה, כמו בדור הקודם (לא שלהם יש מושג איפה זה), אז אתם לא אמורים לדעת. שמעתם שויתרו שם על יום שלם? פשוט מחקו אותו מלוח השנה. אז לו רק הייתי סמואי:
הייתי מוותר על יום ראשון ולא על יום שישי (כל הזכויות שמורות לקריינית אמריקאית).
הייתי מוותר על ימי הולדת שלי  – אבל רק עכשיו, בילדות זה היה כיף .
.הייתי מוותר על יום בו נחטף גלעד שליט.
הייתי מוותר על יום בו אריק החליט על התנתקות והייתי צריך להשתתף בה.
הייתי מוותר על יום בו אריק התמוטט.
הייתי מוותר על יום הבחירות (ולא רק האחרונות – משום מה יש תמיד הרגשה של ביזיון)
הייתי מוותר על יום בו איזה דביל החליט שזה רעיון טוב לבנות שכונה חרדית בלב העיר בית שמש (טוב זה היה ביום שזה הוחלט היום אין מה להחליט)
הייתי מוותר על יום בו המפכ"ל הקודם, שלא קשור למפכ"ל לפניו, שלא קשור למפכ"ל הנוכחי החליט על תוכנת המנה"ל, כי גם ככה זה יום אבוד כי הבא בתור ביטל אותה.
ההייתי מוותר על היום בו חזרתי לעשן.
הייתי מוותר על יום אחד בדצמבר 2010 (מותר לי, לא?)
בעצם:
לא הייתי מוותר על יום ראשון – זה יום הכי פרודוקטיבי בשבוע.
לא הייתי מוותר על ימי הולדת – אחרת מה הסיכוי שאיזה חבר בפייסבוק שאין לי מושג מי זה יצעק לי "אחי!!!! מזל טוב!!! עד 120!!!"
לא הייתי מוותר על החלטה על התנתקות – זאת בהחלט היתה החלטה אמיצה.
נראה לכם שהייתי מוותר על יום בו הדמוקרטיה מגיעה לשיאה? יום הבחירות?
טוב על בית שמש בכל זאת הייתי מוותר.
אההה… גם על תוכנת המנה"ל.
שבת שלום!

על "הדרת מצפון"

על היסיפור הזה באוטובוס באשדוד כולם שמעו. גם אני נמנה עם אלה שחושבים שהמשקל הסגולי של התבונה הנשית צריך להיות מפוזר בצורה אחידה לאורך האוטובוס, ולא מרוכז מאחורה או מקדימה. אבל מה שצרם לי זה גל לא קטן, מין צונאמי כזה שהמקרה הזה הביא איתו למדינתנו הקטנטונת. תרשו לי לכנות את הצונאמי הזה בשם "טניה" כמיטב המסורת של כינוי צונאמי, לצד "אירנה" וכד'

הבעיה בצונאמי, כמו בעצם בכל אסון טבע היא ההיערכות, או ההכנות, יותר נכון. וכמה מעניין, שכולם "הוכו בתדהמה" כש"טניה" הגיעה.

אז זהו, שלא צריך להעמיד פני נדהמים, או אם כבר מעמידים את פני הנדהמים, לא מזיק להחטיף מבט במראה, האם העמדת הפנים היא אמיתית, או שככה-ככה..

אני לא פוליטיקאי, סביר להניח שגם לא אהיה.לכן לשיקולים של האלה הנאלצים להתפשר לא אכנס. אחרת כנראה לא ישרדו. אבל במשך שנים בהם שירתתי כקצין חקירות בירושלים ובבית שמש לא הבנתי מדוע הגוף, שלא אמור להתפשר, אלא לאכוף את החוק בצורה הכי פשוטה מתפשר. יותר מכון, הקצינים, שכנראה שכחו לעת עתה שתפקידם אינו להבחר בפריימריז אלא לאכוף את החוק מתפשרים. הייתי עד, בעל כורחי למן משחק טאקטי כזה: אתם תתפרעו, אנחנו נעצור את המתפרעים הקשים, אתם תלחצו, אנחנו נשב איתכם ננהל מו"מ, נרחיק את המתפרעים הקשים, ואז אתם תרגעו. עבד יופי. הם התפרעו, אנחנו עצרנו, בבוקר הם באו להידבר עם מאן דהוא בעל דרגות בכירות. והעצור היה עף החוצה. וככה זה התנהל שנים. מעניין שמאן דהוא הרגיש שריף גדול בעיירה קטנה. רגע, אתם עדיין מתפלאים מאיפה בא צונאמי "טניה"?למען ההגינות, זכיתי לראות גם קצינים אחרים: שנלחמו מלחמת חורמה נגד המתפרעים, ביצעו מעצרים ולא ויתרו. הבעיה שלא זכיתי לראות אותם מתקדמים לשום מקום…

ועכשיו לפינה אישית:

רוה"מ – טוב, נו מה ציפיתם….

המפכ"ל – לא נותר לי, אלא לשמוח על אמירתך נגד אפליית הנשים. חזק וברוך. רק תזכיר לי – לא ישבת בספ"כ של משטרת ישראל באירועי "האם המרעיבה" בירושלים," חניון כרטא", "ובתי וורשה" בירושלים. טוב, כנראה שטעיתי, סליחה.

איציק וולף הכותב ב- NEWS1 – למה סתם, לא יפה." …נוסעת שהתבקשה בידי שוטר לשבת בצד האחורי של האוטובוס. ". "הצונאמי" אומרת בעצמה : "כאשר השוטר הגיע, הוא החליף מספר מילים עם הנהג, דיבר ארוכות עם מארגן המחאה הספונטנית ואז עלה לאוטובוס כדי לשאול אותי אם אני מוכנה לכבד אותם ולעבור לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס. הוא חזר על השאלה פעמיים." תסכימו שיש הבדל…בין "עלה לשאול" ל"הנוסעת התבקשה".

אני – אני חי בירשלים, עיר בה האוכלוסיה החרדית מן הגדולות אם לא הגדולה בארץ. ולא, אין לי בעיה עם זה, אלא נהפוך הוא, אני חושב שזכיתי. הלב היהודי פועם כאן. אני אומר עוד דבר מפתיע – אני שמח שקורה מה שקורה. כי סוף-סוף יש ליבון אמיתי של הדברים, ולא התעלמות מוחלטת מצרכיה של אכלוסיה גדולה מאוד. וכן אני מדבר על חרדים. גם על הקיצוניים שביניהם. כמה שזה נשמע מפתיע לאלה החיים בתל-חו"ל. התעלמו מהם שנים. לא שמעו אותם. רק זרקו כסף.

הלחצת על Enter וגם ירשת?

בשבוע האחרון מספר הפרסומים על תפקודה הלקוי של משטרת ישראל הרקיע שחקים.יש האומרים בצדק רב. לא אצטרף לשאגת "האריה". כפני חברה פני משטרה, לעניות דעתי. אבל יש דבר אחד, שמציק לי ולא מאתמול. והשבוע האחרון על שלל פרסומיו רק עורר אצלי הצורך לכתוב את הפוסט הזה. הכתבה הזאת עשתה הרבה רעש, אבל מעבר לרעש והביקורת, דו"ח המבקר מצביע על בעיה אמיתית.

לבעיה הזאת יש הרבה שמות: יש כאלה שיקראו לה "הרישום הפלילי" ויש כאלה שיכנו אותה סגירת התיק בעילת "חוסר ראיות" או בעילת "חוסר עניין לציבור", אבל מהותה איננו שונה – מספר עצום של אזרחי המדינה מסתובבים עם "אות קין" על המצח, ואין להם ישועה ולא מושיע.

ועכשיו להסבר ולפירוט לאלה שמסדרונות ה"טיגארטים" זרים להם: מוגשת תלונה , נפתחת חקירה משטרתית, בעקבותיה נחקר חשוד פוטנציאלי. ולבסוף התיק מגיע לשולחנו של קצין החקירות, עם המלצה של חוקר. כבר כאן מתחילה הבעיה. ההמלצה של חוקר לגבי פתיחת רישום פלילי לחשוד (לא העמדה לדין) מבוססת לפעמים על החוש השישי של החוקר. אבל נניח ולא, וישנן ראיות שמצביעות על מעורבותו של החשוד בפלילים. קצין החקירות בלחיצת כפתור ENTER אלגנטית מאשר את רישום הפלילי של החשוד, ומכאן הדרך פתוחה: או הגשת כתב האישום או סגירת התיק. בסמכותם של קציני החקירות לסגור תיקים של עבירה שהעונש עליהם הוא עד 3 שנות מאסר בעילת "חוסר ראיות" או בעילת "חוסר עניין לציבור" או להעביר את התיק לגורמי התביעה. גם כאן ניתן לסגור את התיק בשתי העילות הללו, רק שכבר אין הגבלה של 3 שנות מאסר. נניח שהתיק נסגר באחד מהשלבים הללו. מי אמר שהקביעה הזאת הנה קביעה נכונה? על הנאמר בדו"ח מבקר המדינה הקביעה הזאת רחוקה מלהיות נכונה בהרבה מאוד מקרים. הרי הקביעה הזאת לא עברה מבחן בית המשפט. ותניחו לרגע שהחשוד היה יוצא זכאי? אבל לעולם לא נדע. ניסיתם פעם לברר כמה אזרחים במדינת ישראל מסתובבים עם רישום פלילי? לכל האלה שיגידו שהמעביד איננו יכול לבקש רישום פלילי מהמועמד פוטנציאלי, אני אאחל שלא יצטרכו לחפש עבודה, כי המציאות שונה לגמרי.

האבסורד הוא שברגע שיש חשוד בתיק התיק נחשב כגלוי. ועכשיו תגידו, איך נראה הנתון של תיקים גלויים בדו"ח הזה של משטרת ישראל?

כבר כתבתי כאן: הבעיה העיקרית של המשטרה היתה ונשארת מוטיבציה. לא החוק, לא המוסר, ולא כוח אדם. נכון שחסר גם מכאן וגם משם. אינני מאשים את עמיתיי לשעבר וחבריי בהווה שעובדים קשה, כדי שאני ודומים לי יכלו לישון בשקט. הם מודעים לבעיה. הבעיה שרק הם מודעים לה. המצגות לעומת זאת, ימשיכו לרוץ.

על מודיעין

"הוא מגיד אותי…" כך אמרה ילדתי בגיל 4 על ילד אחר שניגש לגננת וסיפר על מעשיה שלא היו ראויים בעיניו – גניבת עוגיה או פשע חמור אחר. האינטונציה שלה לא היתה חיובית, אבל מעבר לכעס על הזמיר הצעיר היתה לה הבעה של בוז.למרות שדיבר אמת.

אנחנו אוהבים רכילות. אנחנו גם אוהבים כשהרכילות מבוססת על עובדות. כנראה שהצמא שלנו למידע, פיקנטי או לא, טבוע בנו. על אחת כמה וכמה כאשר הדבר משרת אותנו. זה לא משתנה ממקום למקום, מאדם לאדם, למרות שיש כאלה שבורחים מזה כמו מאש (ויש כאלה שיגידו בצדק :-). אבל יש כאלה שעשו מזה אומנות אמיתית. הם חיים מהעברת המידע מאחד לאחר תמורת מידע על שלישי, רביעי וכך הלאה . הם "סוחרי מידע" והם הפכו את זה למקצוע. לא מכובד במיוחד, אבל מקצוע.

המדינות, הצבאות, השבטים מאז ומעולם השתמשו במודיעין. זוכרים את משה ו- 12 מרגלים ? משה, המנהיג שולח את מרגליו, כדי שיבדקו מה קורה בארץ כנען. ומבקש הוכחות. ואפילו קיבל – אשכול של ענבים, הנישא על ידי שניים מרוב שהיה גדול. אבל יחד עם ההוכחה החפצית קיבל הערכה מודיעינית – שקשה יהיה לכבוש את ארץ כנען.
לא שונה המצב היום. השימוש במרגלים נפוץ בריגול תעשייתי, בריגול בין בני זוג, ובין המדינות. ולמרות שהיום לא מדובר ״אשכול ענבים״, אבל מתוקה הנקמה בבית דין רבני כאשר מוצגת תמונה של חוקר פרטי. :-).
אבל נניח אין ״אשכול ענבים״. וכל מה שיש זאת רכילות/שמועה/שיחה חסרת ערך, ואין מי שיביא את ״אשכול״ לבית המשפט, הרי המרגלים של היום, איך נאמר זאת בעדינות – מעדיפים להימנע מ״אור הזרקורים״ :-). האם אז בית המשפט ייחס ערך כלשהו לאותה שמועה, נקרא לה לצורך העניין ״ידיעה מודיעינית״? ובכן כמו תמיד, התשובה מורכבת. בשלב המעצר המשטרה איננה צריכה להוכיח כי החשוד ביצע את העבירה, אלא די בביסוס של חשד סביר שהחשוד ביצע את העבירה, ואת זה אפשר לעשות גם באמצעות ידיעה מודיעינית. לעומת זאת במהלך המשפט אין לה לאותה שמועה שום ערך.
לעניין המוסר של ״המרגלים״ אשאיר את זה להם. הכל תלוי באיזה צד אתה. כך ״לוחם צדק״ ייקרא בצד השני ״טרוריסט נבזי״…
ו

על התביעות נגד המשטרה

התיק הזה ת.פ. 11339-04-10 הנו תביעה זארחית נגד המשטרה שהוגשה על ידי על ידי אזרח לבית משפט לתביעות קטנות בירושלים. אני מציע לעיין בתביעה הזאת, לעצלנים שבנינו אספר כי האזרח נעצר לאחר שבמחשב המשטרתי הופיע כדרוש חקירה (ד.ח.) בעגה של עמיתיי לשעבר בגין חשד להתפרצות.  לבסוף התברר כי מישהו הזין את האדם הלא נכון כדרוש חקירה למחשב המשטרתי. התברר גם שהאזרח הוא המתלונן ומספר שבועות לפני כן פרצו לביתו והוא המתלונן על כך.

אני לא מספר על המקרה הזה כדי לפגוע במשטרת ישראל. הטעיות קורות. אבל לפעמים אטימות הלב וחוסר רצון להתעמק, השטחיות עולה על כל דמיון. אז נכון, רשום שדרוש חקירה. אבל אני אישית מכיר בערך מליון ועוד עשרים דרכים לגיטימיות שמאפשרות לבדוק את טענת האזרח טרם הבאתו למשטרה, כדי לברר האם קרתה טעות או לאו.

לבסוף נפסקו לטובת האזרח 8500 ש"ח. דרך אגב: גם אתם משלמים על הטעות הזאת, אם לא הבנתם.

 

הואיל לשבת? או שב, יא ….?

כאן תוכלו לראות את הצעת ח"כ מרינה סולודקין, המציעה להגביל את גיוס למגזר החקירות במשטרת ישראל רק לבעלי השכלה אקדמאית רלוונטית. חברת הכנסת הנכבדה נימקה את הצעת החוק כאן באלה המלים:

" אני משוכנעת שרק חוקרים בעלי תארים אקדמיים במשפטים או בקרימינולוגיה מסוגלים לאסוף ראיות פיזיות, לנתח אותן תוך כדי שימוש בטכנולוגיות חדישות ולאתר את הפושעים האמיתיים. אז לא יהיה צורך בהפעלת לחץ פסיכולוגי על החשוד כדי לקבל את הודאתו בביצוע הפשע. בשנים האחרונות ראינו לא מעט מקרים שבהם הרשעה המבוססת על הודאת החשוד בלבד מובילה לפסק-דין שגוי של בית-משפט, ואחר כך בית-המשפט העליון מבטל אותו או משנה אותו באופן משמעותי.

הצורך באישור חוק המחייב הצבת רף של השכלה רלוונטית כתנאי בגיוס חוקרים למשטרה קיים כבר זמן רב. אך למרות זאת העומדים בראש המערכת התנגדו ומתנגדים בתוקף להצעת חוק כזאת במשך שנים רבות. לפני כמעט עשר שנים טען השר לביטחון הפנים דאז מר עוזי לנדאו, מכובד מאוד, מעל בימת הכנסת, שלחוקר המשטרה אין צורך בהשכלה אקדמית; מספיקים ניסיון חיים ושכל ישר. אני רוצה להזכיר לכם, עמיתי חברי הכנסת, לאן הובילו אותנו ניסיון חיים ושכל ישר: משטרת ישראל לא הצליחה במשך שנים רבות, למרות כל מאמציה, להושיב מאחורי סורג ובריח את העבריין הידוע זאב רוזנשטיין. לעומת זאת, מערכת אכיפת החוק של ארה"ב, ששמה דגש לא על הודאת החשוד אלא על ניתוח ראיות פיזיות וגם על שימוש לצורך כך בטכנולוגיות של המאה ה-21, כן הצליחה להרשיעו.

חברי חברי הכנסת, אני מתביישת להגיד לכם שבברית-המועצות לא התקבלו לעבודה במשטרה חוקרים ללא תואר שני בקרימינולוגיה או במשפטים. אין ברית-המועצות. גם שופטים היו בעלי תואר שני במשפטים. בארצות המפותחות רמת הידע של החוקרים משתכללת משנה לשנה, ואצלנו לא מסכימים להציב את התואר הראשון במקצועות הרלוונטיים כרף מינימלי לחוקרי המשטרה.

מן הצד השני, בתקופה האחרונה מתפרסמות כמעט מדי יום ידיעות על כך שחוקרים או שוטרים ניסו להעלות את רמת השכר שלהם או לקבל הטבות שונות לאחר שסיימו לימודי ארץ-ישראל, דת או מקצוע אחר שלא שייך לתחום עבודתם. אם המערכת כבר הכירה בצורך לעודד שוטרים וחוקרים ללמוד ולרכוש השכלה כדי לשפר את תנאי השכר שלהם, למה לא לעודד אותם לרכוש השכלה דווקא בתחום עבודתם? אך ועדת השרים לענייני חקיקה בחרה פעם נוספת לדחות את הצעת החוק שלי בנושא. סבורה אני שהחברה שלנו טרם קלטה שללא רמת השכלה נאותה אין קדמה, אין צדק ואין חברה מודרנית."

טוענת חברת הכנסת הנכבדה, כי לדעתה קיים קשר ישיר בין השכלת חוקר המשטרה לבין יכולת של משטרת ישראל לאכוף את החוק כנגד עבריינים באמצעות איסוף הראיות מושכל שאינו מבוסס על החקירה פרונטלית, וכתוצאה מכך ישנו קשר ישיר בין השכלת החוקר לבין הודאות שווא, שאחר כך מביא להרשעות שווא.

ובכן…הפעם , לדעתי, היא טועה. ראשית לא ניתן להרשיע אדם על סמך הודאותו בלבד, אלא נדרשת תוספת ראייתית "דבר מה נוסף" (ע"פ המלומד י. קדמי, על הראיות, עמ' 91.)  התוספת הזאת היא הכרחית, ונכון הוא, שהיא יכולה להימצא בתוך הודיית הנאשם, אך קיומה הכרחי. לכן כוחה של הודיית הנאשם בחקירת משטרה הוא מוגבל. שנית, האם כדי להיות חוקר פלילי טוב, צריך להיות בעל ההשכלה אקדמאית רלוונטית? ומה זה השכלה רלוונטית? משפטים? קרימינולוגיה? ביולוגיה? פסיכולוגיה? או שמא מדעי המוח? ועכשיו ברצינות: כבר כתבתי על החקירה הפרונטית כאן. לעניות דעתי, כדי להיות חוקר טוב צריך להיות אדם עם נסיון החיים. פשוט. באשר לטיעון שבברית המועצות החוקרים היו בעלי תואר שני, לא נותר לי, אלא לחייך בזוית הפה….

לא שאני מעריץ של חברי הכנסת, שהקשר שלהם לעבודת אכיפת החוק הוא כמו הקשר בין שר החוץ הנוכחי לראש ממשלת תורכיה הנוכחי, אבל במקרה הזה יכול להיות שהצדק עם חברת הכסנת הנכבדה, רק שהטעמים לכך, לעניות דעתי שונים לגמרי:

כאן יש מודעת דרושים של משטרת ישראל למחוז ירושלים, שבה הדרישה לגיוס כחוקר/סייר/בלש היא 12 שנות לימוד בלבד.

השכר ההתחלתי של שוטר משטרת ישראל היום נע בסביבות 5000 ש"ח. החוקרים בעניין הזה אינם יוצאי דופן, ובמרוצת השנים עם רכישת השכלה אקדמאית, וגמול השתלמות החוקר הממוצע עם וותק של 5 שנים יכול להגיע למשכורת של 8,000 ש"ח.

היום, למיטב ידעתי, התואר האקמי הרלוונטי מקנה תוספת זניחה של אחוזי שכר למשכורת, בעוד שבעבר התוספת הסתכמה כב-20% משכר

הפועל היוצא של פגיעה לאורך שנים בשכר של חוקרי המשטרה היא אחת – מוטיבציה. או יותר נכון, היעדר המוטיבציה של השוטרים.

ולכן, ואני יודע שאני לא מחדש כאן לאף אחד, יכולת של המשטרה להתמודד עם הפשיעה  תלויה קשר ישיר ביכולת של המשטרה ליצור מוטיבציה להילחם בפשיעה. ומה לעשות שלרוב , הדבר תלוי בשכר. לכן מוטב היה לחברת הכסת הנכבדה לו היתה פועלת נמרצות לקידום שכר של אותם 28,000 אשר בקושי מסיימים את החודש.

אההה… עוד דבר אחד…אני לא יודע אם בגרות מלאה היא סימן למשהו, אבל לדעתי מוטב לחוקר משטרה שתהיה לו אחת כזאת…אתם יודעים …לא נעים…