על חבר טוב שעזב.

בלילה הגיע SMS מבהיל ממספר שלא נמצא בספר טלפונים. הוא בישר שחבר טוב לא יהיה לצדי יותר. אף פעם… עצוב, קמתי והתחלתי לפשפש ברשת בחיפושים נואשים אחרי תשובה למה הוא עזב אותי ככה, באמצע חייו. לא הצלחתי לגלות הרבה, פרט לעובדה, שלא רק אני עצוב. אלפי אנשים כמוני, הרכינו את ראשם לזכר חבר יקר. לצד העצב היתה הרגשה של שחרור, שאסור להביע אותה, של אבן שירדה מהלב, כי הרי העול היה כבד, במיוחד בתקופה האחרונה. לא הצלחתי יותר לעקוב אחרי פעילותו, התנהגותו היתה מוזרה, והייתי צריך לבנות מערכת שלמה של מעקב אחריו.

מצד שני – כולו פלסטיק, עם מספרים עליו. יש לי הרגשה שידאגו לי לעוד חבר כמוהו. אפילו יותר יפה. זהב או משהו (יש בזה זהב באמת)? יש לי הרגשה שיעשו את הכל כדי שעוד פעם בראשון לחודש אני אשאל את עצמי מה זה החיוב הזה :"שירותי א.ג.מ. בע"מ" וסכום נאה לידו ואחר כך אני אגיד לעצמי – אה זה…זה קפה עם קרואסון לאחר ההנחה של גרופון  שרכשתי עם ספרים בצומת ספרים.

לכן אתעודד. לא אהיה עצוב. הדבר שמפחיד אותי באמת הוא לא איזה אהבל סעודי שחושב שאני אסכים לוותר על ירושלים כי הוא יקנה על חשבוני איפון ב-ebay. אם זה מה שיביא שלום אני אקנה לו שניים (לא תקינים אבל). מה שמפחיד אותי באמת, זאת העובדה שהיה לי קצת עצוב בגלל פלסטיק….

השאר תגובה