86400 שניות של סבל או מעצר ל 24 שעות.

86400 שניות יש ב-מעצר ל 24 שעות. תסכימו איתי שזה הרבה. ועכשיו תכפילו את הזמן הזה במכפלות של ריח חריף של ליזול, מיטה מבטון, רעש של דלתות, חיוכים, לרוב לא אינטלגנטיים,של אנשי שב"ס, העדר תקשורת עם העולם החיצון, רופא מתוסכל, שרק שבץ מוחי מבחינתו מצריך טיפול, וכל זה בלי פיסת שמיים. קיבלתם גהנום בעודכם חיים. אבל מילא חטאתם, או לפחות שמישהו יגיד שחטאתם.

למשטרה יש סמכות להעביר אתכם מסע בזמן. לאי שם בשנות ה-30, אולי אפילו במאה הקודמת, או  לפני כן. למשטרה יש זכות לעשות את זה. זה החוק. זה נקרא מעצר ל-24 שעות לצורכי חקירה. לפני שמביאים בפני שופט. לפני שמישהו יסתכל בחומר של המשטרה ויגיד האם יש בדל של ראיה, אותו "חשד סביר" שבגללו עצרו אתכם. אבל מה קורה אם אין? מה קורה אם טעו? מישהו יחזיר לכם את היממה הנוראית הזאת? צר לי לאכזב אתכם.

המעצר המדובר הוא סמכות בלעדית של המשטרה. מי שמחליט עליו הוא קצין משטרה זוטר, קצין חקירות בדרך כלל. החלטתו אמורה להיות נקיה משיקולים זרים, הוא אמור להיות מעין "שופט" ואפילו לשמוע טענות של עצור, אם יש כאלה. רגע, הוא לא שוטר? הוא לא זה שאמור להשיג את הראיות?

אני לא מפקפק ביושרם של כל קציני חקירות, אפילו לא ביושרם של רובם המכריע. ואני לא מדבר על המיעוט הקטן, שעוצר כדי לעצור. אני מדבר על רוב האנשים שאותם אני מכיר. הם אינטלגנטיים, חכמים, בעלי משפחות. הם אפילו לפעמים עורכי דין. אבל הם אדישים. ואהדישות  הזאת גרועה יותר מהרבה דברים.

ועכשיו תרשו לי לחדש לכם: יש הרבה מעצרי שווא. אלה, הנעצרים בלילה בהינף יד של אלה שחזקת החפות מהם והלאה, שרואים את עצמם כ"אנשי שטח" ואת החוקרים כ"טפלונים", "נאונים" ו"חננות". אלה שראיות בשבילם הם פרק בשיעור משעמם בבמרכז ללימודי משטרה. ואז בבוקר צריך לשחרר את העצורים. בערבויות שונות ומשונות ובלעדיהן. וגם בלי שמישהו יקבע שחטאו.

ומה עם 86400 שניות של החיים ללא אור? לא נורא.

 

שם ושם משפחה
כתובת Email
איך אני יכול לעזור?
מספר הטלפון
?
נא הכנס/י מספר הטלפון

לך, סגן ניצב מצפון הארץ.

מאחר ואני יודע שבין קוראיי יש לפחות סגן ניצב אחד, החלטתי לכתוב לו מכתב כמעט אישי:

"שלום לך עמיתי לשעבר וחברי! מאחר ואני יותר ממשוכנע שתגיע רחוק, החלטתי לכתוב לך מספר מילים, כי מה שכואב לך, כואב גם לי, ואולי מבט מפוקח קמעה, מבחוץ, יעזור לך להבין איך לא לאבד את מה שאני אוהב בך כל כך – המסירות, היושר, והערכים. שיהיה לך ברור, הגם כשאני ניצב מהצד השני , אני ממשיך להיות אזרח, שרוצה משטרה מקצועית, ממוקדת, וזוכה לאימון האזרח. אבל כדי שזה יקרה, אל לך להתעלם מהתחושה הקשה של הצד השני:

1. אתה בחור צעיר, ממוקד מטרה, הבונה קריירה. בדרך הקשה הזאת, אתה נאלץ להתכופף בפני הממונים עליך, הדורשים ממך לשפר את הישגיך, לעתים על חשבון של הערכים שלך, ועל חשבון של ״אני מאמין שלך״, ותמיד על חשבון חיי המשפחה שלך. אני מבין אותך, ומעריך אותך, אבל נראה לי שעם הזמן, שכחת את מה הביא אותך מלכתחילה למקום שבו אתה נמצא היום, ההבנה העמוקה שלך ש״בכל מקרה מישהו צריך לעשות את זה, אז למה לא אני, הרי אני אעשה את זה יותר טוב מאחרים״ התרחקה ממך, ופתאום מה שנשאר, זה רק שיקולי רווח והפסד ושיקולי קידום.

2. ברגע שאתה כזה אין שום סיבה שפקודייך, שוטרייך, יהיו שונים ממך. הרי הם רואים, ששעות העבודה המטורפות שלך לאו דווקא מעידים על העשייה, והישיבות המרובות שבהם אתה משתתף לעתים קרובות נועדו רק לדבר אחד – להתקיים, הרי מזמין הישיבה והמשתתף בה יודעים שהיא לא תניב שום דבר חוץ מפרוטוקול עקר. לכן אל לך, חברי היקר, לדרוש יצירתיות ומעוף בעבודתם של אלה שלפני שניה אמרת להם שכל צעד שהם עושים עלול להסתיים במקרה הטוב במשפט משמעתי ובמקרה הרע בפיטורין, שהרי היצירתיות היא נחלת המנסים וטועים, ומי מהממונים עליך רוצה לטעות ולהסביר את הטעויות לממונים של הממונים,  והרי לניסויים אין זמן לאף אחד.

3. צר לי ידידי, אבל יש לי חשש שאינך מבין את המציאות כפי שהיא באמת. לו היית רואה אותה, היית מבין שחוקיה של המדינה לא מאלצים שופט לתלות כל גנב, וכי השיקום של העבריינים הם חלק מאותו האינטרס הציבורי שעליו אתה מגן בחירוף נפש.

4. דע לך, ידידי, כשישבת בכיתה הסמוכה בקורס קצינים, ולמדת את תורת טיפול בהפס"ד (הפרות הסדר), וכשתיפעלת ניידות בזירת אירוע פלילי מורכב, חשבת על איך לעייל את העבודה, אבל שכחת את המטרה – שכחת, שאתה צריך להוכיח שהעבריין הוא זה שביצע את העבירה ולא ההיפך, אני האזרח צריך להצטדק בפנייך ולהוכיח "שאין לי אחות".

5.נדמה לי ידידי, שעוד לא התבגרת, עוד לא סיימת את הפרק ה"הצבאי" בחייך. אני בטוח שתסיים אותו, אני רק מאחל לעצמי, שעדיין תהיה שם, רחום, בעל רצון לעזור לאזרח, ומבין שהמדינה נועדה לעזור לנו, לאזרחים הפשוטים, ולא נולדנו להיות "מנופנפים" כל פעם שיש לנו בעיה.

5. נכון, אני לא צריך ללמד אותך איך לעבוד, אבל שומר אחי אנכי!, כבר אמרנו?."

על החקירה ב"מחשכים"

אני אוהב את המדינה הזאת. אהבת אמת. אבל כמו באהבה, אתה מקבל את הצד השני כפי שהוא, אחרת תסיים בטיפול זוגי ארוך טווח. ולכן  גם אני מקבל את  הגברת המגונדרת כפי שהיא. אבל לעתים אני תוהה, האם אותם אלה שטוענים שהם שומרים עליה, ועל האינטרסים שלה, על נכסיה ועל צניעותה, באמת דואגים לאינטרסים שלה?

כולם מזועזעים מפרשת התעללות בתאומים. ואלה הדברים שאנחנו מקבלים מהתקשורת במהלך השבוע האחרון בנוסף לעובדות היבשות  בקיצור נמרץ:

א.שני התאומים הגיעו עם חבלות.

ב. המשטרה פנתה לבית החולים על מנת לקבל את חוו"ד האם מדובר בהתעללות. חוו"ד בנושא זה לא היתה חד משמעית.

ג. המשטרה פנתה למכון לרפואה משפטית – פרופ' היס קבע שמדובר בהתעללות.

ד. המשטרה עצרה את ההורים, חקרה את הסבתא, והאריכה את מעצרם של ההורים.

ה. בית המשפט איפשר נוכחות המומחה מטעם המשפחה בנתיחה, ללא חשיפה לממצאים של פרופ' היס.

ועכשיו יש לי מספר שאלות. כמעט תמימות. למה? למה לנהל את כל החקירה בתקשורת? (אגב אני בטוח שיש עוד פרטים, שלא ציינתי). תגידו "כי זכות הציבור לדעת…". נכון. אבל זאת לא אותה המשטרה שלפני חודש טענה שיש לאפשר לחקור במחשכים? הרי כולם רוצים לדעת רק דבר אחד: האם ההורים התעללו, או לאו? ונראה למישהו שבמצב הנוכחי של החקירה ניתן לברר את האמת? איפה האזנות הסתר, שניתן היה לבצע, איפה היכולות ה"על טבעיות" של המשטרה? אהה. נכון, כל האלה שמורים ל"משפחות הפשע". לא היה מזיק במקרה הזה קצת צניעות, ודאגה אמיתית לציבור. כן, לצאת לציבור עם מסקנות – מוחלטות, ברורות. גם אם זה דורש קצת אורך רוח…

על "הדרת מצפון"

על היסיפור הזה באוטובוס באשדוד כולם שמעו. גם אני נמנה עם אלה שחושבים שהמשקל הסגולי של התבונה הנשית צריך להיות מפוזר בצורה אחידה לאורך האוטובוס, ולא מרוכז מאחורה או מקדימה. אבל מה שצרם לי זה גל לא קטן, מין צונאמי כזה שהמקרה הזה הביא איתו למדינתנו הקטנטונת. תרשו לי לכנות את הצונאמי הזה בשם "טניה" כמיטב המסורת של כינוי צונאמי, לצד "אירנה" וכד'

הבעיה בצונאמי, כמו בעצם בכל אסון טבע היא ההיערכות, או ההכנות, יותר נכון. וכמה מעניין, שכולם "הוכו בתדהמה" כש"טניה" הגיעה.

אז זהו, שלא צריך להעמיד פני נדהמים, או אם כבר מעמידים את פני הנדהמים, לא מזיק להחטיף מבט במראה, האם העמדת הפנים היא אמיתית, או שככה-ככה..

אני לא פוליטיקאי, סביר להניח שגם לא אהיה.לכן לשיקולים של האלה הנאלצים להתפשר לא אכנס. אחרת כנראה לא ישרדו. אבל במשך שנים בהם שירתתי כקצין חקירות בירושלים ובבית שמש לא הבנתי מדוע הגוף, שלא אמור להתפשר, אלא לאכוף את החוק בצורה הכי פשוטה מתפשר. יותר מכון, הקצינים, שכנראה שכחו לעת עתה שתפקידם אינו להבחר בפריימריז אלא לאכוף את החוק מתפשרים. הייתי עד, בעל כורחי למן משחק טאקטי כזה: אתם תתפרעו, אנחנו נעצור את המתפרעים הקשים, אתם תלחצו, אנחנו נשב איתכם ננהל מו"מ, נרחיק את המתפרעים הקשים, ואז אתם תרגעו. עבד יופי. הם התפרעו, אנחנו עצרנו, בבוקר הם באו להידבר עם מאן דהוא בעל דרגות בכירות. והעצור היה עף החוצה. וככה זה התנהל שנים. מעניין שמאן דהוא הרגיש שריף גדול בעיירה קטנה. רגע, אתם עדיין מתפלאים מאיפה בא צונאמי "טניה"?למען ההגינות, זכיתי לראות גם קצינים אחרים: שנלחמו מלחמת חורמה נגד המתפרעים, ביצעו מעצרים ולא ויתרו. הבעיה שלא זכיתי לראות אותם מתקדמים לשום מקום…

ועכשיו לפינה אישית:

רוה"מ – טוב, נו מה ציפיתם….

המפכ"ל – לא נותר לי, אלא לשמוח על אמירתך נגד אפליית הנשים. חזק וברוך. רק תזכיר לי – לא ישבת בספ"כ של משטרת ישראל באירועי "האם המרעיבה" בירושלים," חניון כרטא", "ובתי וורשה" בירושלים. טוב, כנראה שטעיתי, סליחה.

איציק וולף הכותב ב- NEWS1 – למה סתם, לא יפה." …נוסעת שהתבקשה בידי שוטר לשבת בצד האחורי של האוטובוס. ". "הצונאמי" אומרת בעצמה : "כאשר השוטר הגיע, הוא החליף מספר מילים עם הנהג, דיבר ארוכות עם מארגן המחאה הספונטנית ואז עלה לאוטובוס כדי לשאול אותי אם אני מוכנה לכבד אותם ולעבור לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס. הוא חזר על השאלה פעמיים." תסכימו שיש הבדל…בין "עלה לשאול" ל"הנוסעת התבקשה".

אני – אני חי בירשלים, עיר בה האוכלוסיה החרדית מן הגדולות אם לא הגדולה בארץ. ולא, אין לי בעיה עם זה, אלא נהפוך הוא, אני חושב שזכיתי. הלב היהודי פועם כאן. אני אומר עוד דבר מפתיע – אני שמח שקורה מה שקורה. כי סוף-סוף יש ליבון אמיתי של הדברים, ולא התעלמות מוחלטת מצרכיה של אכלוסיה גדולה מאוד. וכן אני מדבר על חרדים. גם על הקיצוניים שביניהם. כמה שזה נשמע מפתיע לאלה החיים בתל-חו"ל. התעלמו מהם שנים. לא שמעו אותם. רק זרקו כסף.

המדריך לאדם שבפנים

על הירידה בעבירות האלימות עליה דיווחה המשטרה כבר דיברתי כאן. לכן הסיכוי שתשתמשו במדריך הזה הוא הולך וקטן עם השנים 😆 . אבל אם בכל זאת הרע איתכם מזלכם, והפעם אני אעזוב את הציניות בצד, ונתקלתם בסיטואציה לא נעימה, בלשון המעטה, שבה מישהו מרביץ/שודד/גונב ממישהו אחר, להלן 10 נקודות שיעזרו:

  1.  תעזרו: תתערבו, אל תעמדו בצד. למרות הפחד. ואני יודע שקל להגיד וקשה לעשות, אבל לפחות תהיה לכם לגיטימציה שיעזרו לכם, כשתהיו  בצרה.
  2. החוק לצדכם. במקרה של עבירה מסוג פשע (ולא קשה להבחין שמדובר בפשע, אבל לדייקנים זאת עבירה שהעונש לצידה הוא 3 שנים ומעלה), כאשר העבירה מתבצעת מולכם, ואתם רואים את זה, יש לכם זכות לעכב את העלם עד שיגיעו השוטרים, ואפילו להשתמש בכוח. אבל רק, אני חוזר, רק לצורך עיכוב. לא מעבר. אחרת תואשמו בעבירה פלילית. הנה החוק:
    ". עיכוב בידי אדם פרטי  (תיקון התשנ"ז)
  3. (א)  כל אדם רשאי לעכב אדם אחר עד לבואו של שוטר אם נתקיים אחד מאלה:

    (1)  האדם חשוד כי ביצע בפניו עבירת אלימות, פשע, גניבה או עבירה שגרמה נזק של ממש לרכוש;

    (2)  אדם אחר הקורא לעזרה מצביע על אדם החשוד שביצע בפניו עבירה, כאמור בפסקה (1), והכל אם יש חשש שהחשוד יימלט או שזהותו אינה ידועה.

    (ב)  חשוד שעוכב לפי סעיף קטן (א), יימסר לשוטר ללא דיחוי, ובלבד שהעיכוב לא יעלה על שלוש שעות.

    (ג)  המבצע עיכוב לפי סעיף קטן (א), רשאי להשתמש בכוח סביר, אם החשוד סירב להיעתר לבקשת העיכוב, ובלבד שלא יהיה בשימוש בכוח כדי לגרום לחשוד חבלה."

    אל תשלפו אקדח אם יש לכם שלא לצורך הגנה עצמית, ורק כאשר נשקפת לכם או סובבים סכנת חיים.

  4. בורח העלם? צלמו:  שלפו את הסמארטפון ותעשו לו בוק: עדיף וידאו, אבל גם סטילס זה בסדר. יש בסטילס אפילו יתרונות. אחד התכונות של הטלפונים החדשים היא צילום עם מיקום. בדיוק של מטרים.
  5. תסתכלו על השעון, ותזכרו את השעה המדויקת. אני מתאר לעצמי שזה הדבר האחרון שתרצו לעשות, זה רק  יעזור לחוקרים.
  6. אנשים מסביב – במידת האפשר תבקשו להתקשר ל-100. למרות שלעם היושב בציון עדיין יש מצפון. לפחות טלפוני.
  7. תמסרו עדות במשטרה – ללא עדות במשטרה לא עשיתם כלום. יתירה מזאת אתם עלולים להסתבך בכך שתיחקרו כחשודים. כבר היו דברים כאלה מעולם.
  8. תגיעו למשפט למסור עדות – כן, אני יודע "למה אני צריך את זה…" "להפסיד יום עבודה…" "לא רוצה להסתבך עם עבריינים…" הכל נכון. אבל זה מדריך למצפונכם, זוכרים?
  9. תדרשו מתובע לפני המשפט לראות את העדות שמסרתם במשטרה.תאמינו לי, תדרשו, הייתי שם, בין אלה שלא הספיקו לעבור עם העד על העדות . זה נראה רע. ונכון לא כולם כאלה.
  10. תדרשו לדעת מה בסוף קרה עם התיק… הלכת מכות סתם? 🙂 אני צוחק, אבל זה מפעיל לחץ מסוים על הרשויות.
    לעולם אל תתצטערו שעזרתם לאיש בעת צרה. לדעתי, זה אחד המעשים הטובים שמזדמן לנו לעשות בחיים.

אני בטוח שמשטרת ישראל היתה יכולה לכתוב מדריך יותר טוב. אבל היא לא.

על "חציית קוים"

חבר טוב, שישב איתי בספסל הלימודים בקורס קציני משטרה כתב לי אתמול "לא ידעתי שחצית את הקווים". התכוון חברי הטוב, שהפכתי להיות סנגור. מקורו של ביטוי "חציית הקווים" בעולם של המלחמה,  כאשר הקווים מאוד ברורים למתבונן.  מושג שמתקשר על המושג הזה הוא "עריקה" – לפי ויקיפדיה "היא נטישה או נסיגה של אדם מגוף או מדינה כלשהי שיש לו חוב אמונים או אחריות אליהם". זאת המסגרת.

ועכשיו קצת פילוסופיה – לאור העבודה כי כולנו חיים במדינה שכולנו (כך אני מקווה) חפצים בקיומה, אנו חבים חובת הנאמנות כלפיה. טוב, את אלה שבאים אלינו עם משקל עודף של 20 ק"ג של חומר נפץ אני לא מחשיב. הקשת של ההבנה שלנו לעניין הנאמנות כלפי המדינה רחבה מאוד: מ"טוב למות בעד ארצנו" (אגב תקראו, אמר, או סתם קילל ברוסית) ועד לכאלה (אגב מישהו יודע האם הוא נבחר?). ובאמצע יש כל האלה שרצים למילואים או אלה שמתחתנים כדי לא להתגייס (או שלא?). לכל אלה, חוץ מאולי הקצוות הרדיקאליים יש זכות קיום והבעת עמדה. אני גם מאמין שכל אחד מאיתנו נע בציר מסוים במהלך חייו, מנאמנות מוחלטת למדינה ולערכיה ועד להתלבטות כנה ואמיתית מה יש לה, לגב' מדינה, שכך מתעללת באזרחיה.

ככל הנראה, גם אני שייך לאלה, אשר זזו על הציר הזה. הייתי שם, בשורה של אלה הגאים להיות חלק ממשהו יותר גדול מהם, ולקבל את מרותה של הגברת המזדקנת ללא עוררין. אני גם ממשיך להיות כזה באופן חלקי בתור סנגור. כי הרי שלטון החוק, שאני כל כך מאמין בו, נשאר נר לרגליי גם בתור סנגור. יותר מזה קשת הפרשנות של החוק היא רק התרחבה, והיום אני לא בטוח שסופו של כל גנב תליה. אם כי עדיין אני חושב שפרס לא צריך לתת לו….

לכן, חברי היקר, שנינו נמצאים באותו מקום. והמלחמות שיישארו במקומות אחרים….

 

 

הואיל לשבת? או שב, יא ….?

כאן תוכלו לראות את הצעת ח"כ מרינה סולודקין, המציעה להגביל את גיוס למגזר החקירות במשטרת ישראל רק לבעלי השכלה אקדמאית רלוונטית. חברת הכנסת הנכבדה נימקה את הצעת החוק כאן באלה המלים:

" אני משוכנעת שרק חוקרים בעלי תארים אקדמיים במשפטים או בקרימינולוגיה מסוגלים לאסוף ראיות פיזיות, לנתח אותן תוך כדי שימוש בטכנולוגיות חדישות ולאתר את הפושעים האמיתיים. אז לא יהיה צורך בהפעלת לחץ פסיכולוגי על החשוד כדי לקבל את הודאתו בביצוע הפשע. בשנים האחרונות ראינו לא מעט מקרים שבהם הרשעה המבוססת על הודאת החשוד בלבד מובילה לפסק-דין שגוי של בית-משפט, ואחר כך בית-המשפט העליון מבטל אותו או משנה אותו באופן משמעותי.

הצורך באישור חוק המחייב הצבת רף של השכלה רלוונטית כתנאי בגיוס חוקרים למשטרה קיים כבר זמן רב. אך למרות זאת העומדים בראש המערכת התנגדו ומתנגדים בתוקף להצעת חוק כזאת במשך שנים רבות. לפני כמעט עשר שנים טען השר לביטחון הפנים דאז מר עוזי לנדאו, מכובד מאוד, מעל בימת הכנסת, שלחוקר המשטרה אין צורך בהשכלה אקדמית; מספיקים ניסיון חיים ושכל ישר. אני רוצה להזכיר לכם, עמיתי חברי הכנסת, לאן הובילו אותנו ניסיון חיים ושכל ישר: משטרת ישראל לא הצליחה במשך שנים רבות, למרות כל מאמציה, להושיב מאחורי סורג ובריח את העבריין הידוע זאב רוזנשטיין. לעומת זאת, מערכת אכיפת החוק של ארה"ב, ששמה דגש לא על הודאת החשוד אלא על ניתוח ראיות פיזיות וגם על שימוש לצורך כך בטכנולוגיות של המאה ה-21, כן הצליחה להרשיעו.

חברי חברי הכנסת, אני מתביישת להגיד לכם שבברית-המועצות לא התקבלו לעבודה במשטרה חוקרים ללא תואר שני בקרימינולוגיה או במשפטים. אין ברית-המועצות. גם שופטים היו בעלי תואר שני במשפטים. בארצות המפותחות רמת הידע של החוקרים משתכללת משנה לשנה, ואצלנו לא מסכימים להציב את התואר הראשון במקצועות הרלוונטיים כרף מינימלי לחוקרי המשטרה.

מן הצד השני, בתקופה האחרונה מתפרסמות כמעט מדי יום ידיעות על כך שחוקרים או שוטרים ניסו להעלות את רמת השכר שלהם או לקבל הטבות שונות לאחר שסיימו לימודי ארץ-ישראל, דת או מקצוע אחר שלא שייך לתחום עבודתם. אם המערכת כבר הכירה בצורך לעודד שוטרים וחוקרים ללמוד ולרכוש השכלה כדי לשפר את תנאי השכר שלהם, למה לא לעודד אותם לרכוש השכלה דווקא בתחום עבודתם? אך ועדת השרים לענייני חקיקה בחרה פעם נוספת לדחות את הצעת החוק שלי בנושא. סבורה אני שהחברה שלנו טרם קלטה שללא רמת השכלה נאותה אין קדמה, אין צדק ואין חברה מודרנית."

טוענת חברת הכנסת הנכבדה, כי לדעתה קיים קשר ישיר בין השכלת חוקר המשטרה לבין יכולת של משטרת ישראל לאכוף את החוק כנגד עבריינים באמצעות איסוף הראיות מושכל שאינו מבוסס על החקירה פרונטלית, וכתוצאה מכך ישנו קשר ישיר בין השכלת החוקר לבין הודאות שווא, שאחר כך מביא להרשעות שווא.

ובכן…הפעם , לדעתי, היא טועה. ראשית לא ניתן להרשיע אדם על סמך הודאותו בלבד, אלא נדרשת תוספת ראייתית "דבר מה נוסף" (ע"פ המלומד י. קדמי, על הראיות, עמ' 91.)  התוספת הזאת היא הכרחית, ונכון הוא, שהיא יכולה להימצא בתוך הודיית הנאשם, אך קיומה הכרחי. לכן כוחה של הודיית הנאשם בחקירת משטרה הוא מוגבל. שנית, האם כדי להיות חוקר פלילי טוב, צריך להיות בעל ההשכלה אקדמאית רלוונטית? ומה זה השכלה רלוונטית? משפטים? קרימינולוגיה? ביולוגיה? פסיכולוגיה? או שמא מדעי המוח? ועכשיו ברצינות: כבר כתבתי על החקירה הפרונטית כאן. לעניות דעתי, כדי להיות חוקר טוב צריך להיות אדם עם נסיון החיים. פשוט. באשר לטיעון שבברית המועצות החוקרים היו בעלי תואר שני, לא נותר לי, אלא לחייך בזוית הפה….

לא שאני מעריץ של חברי הכנסת, שהקשר שלהם לעבודת אכיפת החוק הוא כמו הקשר בין שר החוץ הנוכחי לראש ממשלת תורכיה הנוכחי, אבל במקרה הזה יכול להיות שהצדק עם חברת הכסנת הנכבדה, רק שהטעמים לכך, לעניות דעתי שונים לגמרי:

כאן יש מודעת דרושים של משטרת ישראל למחוז ירושלים, שבה הדרישה לגיוס כחוקר/סייר/בלש היא 12 שנות לימוד בלבד.

השכר ההתחלתי של שוטר משטרת ישראל היום נע בסביבות 5000 ש"ח. החוקרים בעניין הזה אינם יוצאי דופן, ובמרוצת השנים עם רכישת השכלה אקדמאית, וגמול השתלמות החוקר הממוצע עם וותק של 5 שנים יכול להגיע למשכורת של 8,000 ש"ח.

היום, למיטב ידעתי, התואר האקמי הרלוונטי מקנה תוספת זניחה של אחוזי שכר למשכורת, בעוד שבעבר התוספת הסתכמה כב-20% משכר

הפועל היוצא של פגיעה לאורך שנים בשכר של חוקרי המשטרה היא אחת – מוטיבציה. או יותר נכון, היעדר המוטיבציה של השוטרים.

ולכן, ואני יודע שאני לא מחדש כאן לאף אחד, יכולת של המשטרה להתמודד עם הפשיעה  תלויה קשר ישיר ביכולת של המשטרה ליצור מוטיבציה להילחם בפשיעה. ומה לעשות שלרוב , הדבר תלוי בשכר. לכן מוטב היה לחברת הכסת הנכבדה לו היתה פועלת נמרצות לקידום שכר של אותם 28,000 אשר בקושי מסיימים את החודש.

אההה… עוד דבר אחד…אני לא יודע אם בגרות מלאה היא סימן למשהו, אבל לדעתי מוטב לחוקר משטרה שתהיה לו אחת כזאת…אתם יודעים …לא נעים…