מחר הם לא שם.

בן של חברי הוא בן 13. הוא ילד פיקח, ונבון. הוא בן של עולה, אבל הוא יליד הארץ. הוא בחור עדין, נעים הליכות, ולבריות, ואפילו המשבר של "טיפש עשרה" אצלו לא חריף, "מעודן" קמעה. והוא לומד בפנימיה צבאית. אביו, הגאה בבנו מספר,כי היתה תחרות של עשרות למקום אחד, והעלם הצעיר עבר אין ספור מבחנים פסיכוטכניים, פסיכולוגיים והשד יודע מה, כדי להתקבל לשם. הילד מרוצה, והאב הגאה, לאחר שהתגאה בבנו, עצר לשניה ואומר בחצי צחוק :"טוב, הבטיחו לו כי  יהיה סגן אלוף, וחבר כנסת, לגבי האלוף אמרו שזה עדיין לא בטוח… תסתכל: אם לא עמדת במגרש מסדרים בבה"ד 1, מה הסיכוי שתצליח כאן?" ואני שואל : מה באמת הסיכוי?

אני יודע, צה"ל הוא צבא העם, וכור היתוך. גם אני הרגשתי על בשרי את "מיטת הסדום" של הקניית הערכים אחידים, המאחדים, יש לומר. שלא יהיה ספק, אני חושב שהשירות בצבא הוא הכרחי, חובה, ומקנה להוויה הישראלית טעם של "פעם". אבל במבט קצת יותר בוחן, ביקורתי יותר, אני רואה, כיצד קברנטיה של הספינה הנקראת מדינת ישראל הופכים את "החופשי", "האחר" לסיבה לשים כומתה על הראש בפני "דן יחיד" בדין משמעתי. ואני לא אוהב את זה. אני לא אוהב שציפי הפסידה (לא שאני מחבב את המפלגה הזאת), אני לא אוהב שאנסטסיה חושבת שיש לה בלעדיות על הנורמה, (ויש מי שמקשיב לה) ואני לא אוהב שמי שקיבל החלטות באסון הכרמל, היום יכול לרפד כסא חדש בכל מיני מקומות מפתח. השבוע מישהו מ"הפועלים השחורים" של משטרת ישראל אמר לי "אנחנו סובלים מהם, הם באים והולכים ואנחנו נשארים, לעשות את העבודה, מחר הרי הם לא שם…"

מי שיכול לעקוב אחרי הקרוסלה הבלתי פוסקת של התפקידים במשטרת ישראל, יראה כי פרקי הזמן של התפקידים של הקצונה הבכירה במשטרה הולכים ומתקצרים. ואיתם הולכות ומתקצרות   המחויבות, ויכולת לקחת אחריות.

אין לי ספק שהעלם הצעיר, יהיה קצין מוצלח, מפקד דגול, ואני מאחל לו כי יהיה גם חבר כנסת מצוין. אבל אולי עדיף שזה לא יהיה כל כך מהר?…

 

 

על פקד שחר מזרחי.

אני יודע שהוא לא פקד (זאת דרגה כזאת, כמו סרן בצה"ל). עדיין. אבל הוא יהיה. למה? כי הוא סמל. סמל של מה,תשאלו? או…זאת שאלה מצוינת…

שחר מזרחי בחור צעיר, שמצטלם טוב. גרסתו היתה , בלי להיכנס לפרטים: יצאתי לעבודה, עשיתי את תפקידי המשטרתי בצורה הכי טובה, הגנתי על רכושכם,אזרחי המדינה, תפסתי גנב, הוא ניסה לדרוס אותי, יריתי, לא התכוונתי להרוג, הגנתי על עצמי. במשפטו למרות גרסתו הורשע, והוטל עליו עונש מאסר. השבוע הודיע השר אהרונוביץ כי מחלקת החנינות של משרד המשפטים המליצה בפני נשיא המדינה על חנינה. אומרים שהשר רואה בכך הישג אישי.

ועכשיו בואו נפליג בדמיוננו לשנת 2022 (איזה מספר…לכל מי שהיום בן 10 מומלץ להתחתן בתאריך 2.2.2022). תחנת מה שמה של משטרת ישראל המתחדשת. אירוע של גניבת חללית משוגר הישר לראשם של השוטרים העובדים ובראשם פקד שחר מזרחי. אחרי מרדף טלפטי קצר, הפושע, אזרח של מדינת אירנופלשתין מאותר, וכוחות המשטרה מתקדמים לעברו. הנ"ל שולף מחשב נייד ומתחיל לפצח את כל הבנקים הישראליים כמו גרעינים. האם פקד מזרחי ישלוף או לא ישלוף? הוא לא. הוא צריך לקבל דרגה בקרוב.

וכאן קבור הכלב. שחר מזרחי הוא סמל. סמל של בחור צעיר, חדור מטיבציה, שוטר מצטיין, אחד הבחורים שמשטרת ישראל רוצה, שואפת, ולא כל כך מצליחה לגייס. למרות מאמציה הכנים. זאת אותה משטרה שמקדמת את קציניה עד לדרגת פקד, ואחר כך זונחת אותם, כי לדרגה הבאה יש משמעויות כספיות, כי מדרגה הבאה משפחת השוטר (שאגב מכירה אותו מתמונות, כי אף פעם לא בבית), מתחילה סוף-סוף להנות משכר סביר, ויכולה לשפר את תנאי הדיור, לנסוע פעם בשנתיים לבולגריה, ולא לקחת באילת רק בית מלון עם הכל כלול, כי בחוץ נורא יקר… אבל המשטרה לא רוצה את שחר רב פקד. היא מעדיפה אותו מצטיין, מחפש גיבוי ממערכת, ומסכן את עצמו ואת משפחתו. והיא רוצה להראות שיש גיבוי. מי שצריך להיות בכלא במקומו אלה אנשים שלא הצליחו להסביר לו מתי יורים ומתי לא, על מי ולמה..וששחור ולבן זה רק אצל ברוס ויליס.  אישית, אני מקווה שיקבל חנינה, שמשפחתו תהנה ממנו, גם אם לא יהיה פקד….הרי הבנקים לא יפלו שנית…

 

מדוע קשה להאמין ל"מדוע קשה להאמין…"

בשנת 1998 כששאלתי את עצמי מה לשאול ילד ירושלמי בן 19 שעל פי ידיעה מודיעינית עישן גראס בבסיס, בו שירת, חשבתי שאם אני אגיד לו שאני יודע עם מי הוא עישן, הוא פשוט יודה, ואני, חוקר מצ"ח טרי אזכה בתהילתי. המציאות, היתה מן הסתם, שונה. רק אחרי 8 שעות של "שיחות נפש", עם איזכורים של המקצוע העתיק באמצע המשפט, אולם בלי איומים ואלימות פיזית, חלילה, ואני לא ציני, בחר העלם לשפוך את לבו, ושיתף אותי בחוויות "ההיי" וה-cravy אחרי השימוש, לימד אותי מה זה "להפיל ראש". בחיפושים בלתי יעילים אחרי "מדריך" של החקירה השגתי ספר "התשאול" של נצ"מ מאיר גלבוע. והאמת הספר הפך להיות תנ"ך שלי בכל הנושא של החקירה הפרונטאלית. איך לסדר את החדר, איך ליצור אוירה של החקירה, מה זה שלב של הכרת הנחקר, ומה התכנון של החקירה, כל הדברים הללו הפכו לאבני יסוד של המקצוע, ואני מניח, לא רק אצלי.

לכן גדולה היתה הפתעתי, כאשר השבוע נתקלתי בכתבה של דר' מאיר גלבוע "מדוע קשה להאמין לדיווחי המשטרה שהפשיעה יורדת?". ולא שהדברים האמורים בה אינם נכונים. הם פשוט באו ממקום הלא נכון, ובעיניי מאדם הלא נכון.

קודם על התוכן, מי שמתעצל לקרוא: משטרת ישראל דיווחה על ירידה חדה בעבירות אלימות בין השנים 2006-2010. הנתונים הללו נסתרו בצורה חד משמעית, על פי הכתבה, על ידי נתונים של מרכז לחקר טראומה ורפואה דחופה במכון גרטנר, שדווקא מצביעים על העליה במספר נפגעי אירועי אלימות. אז קודם כל, דר' גלבוע שאפו על העבודה של המחקר. ועכשיו תרשה, לי נצ"מ (בדימוס) גלבוע להעיר מספר הערות לאותן סיבות שאתה מציין בכתבה:

1. "עקב ירידה חדה באימון הציבור האנשים אינם מתלוננים." ובכן, הירידה החדה היא פרי יוצר של שנים רבות של העבודה של קצינים בכירים, שהתעניינו רק בסיום קדנציה, ולפני שהתחילו תפקיד חשבו כבר על התפקיד הבא. ובמהלך התפקיד ניסו להוכיח, שהכל, אבל הכל היה "על הפנים" לפני בואם, ועם הגעתם לתפקיד הדבר השתנה ללא היכר. רוצים דוגמא? זוכרים את הירידה התלולה באימון הציבור? מפכ"ל דנינו בתגובה על הכתבה במעריב: "סקר האחרון שפורסם על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה מלמד על קפיצת מדרגה באמון הציבורי במשטרת ישראל. הציבור יודע שיש לנו משטרה מצוינת…" המממ. כמה זמן הוא בתפקיד? חצי שנה?

2." המשטרה לא רושמת תלונות ועושה את הכל כדי להניא אנשים מלהתלונן." צר לי. אבל זה לא נכון. ולא בגלל שרושמים תלונות ולא מסבירים לאזרח שלא מדובר בעבירה פלילית, אלא בעניין "אזרחי", אלא זה לא נכון, כי כך היה תמיד. גם בזמנך. למתלונן הראשון על גניבת הפלאפון, אי שם באמצע שנות ה-90 הסבירו כי התיק ייסגר בעילת א.ע.צ (אין עניין לציבור) כי אין למשטרה משאבים. אתם יודעים איך אני יודע את זה? כי אני הייתי המתלונן…

3. קצין החקירות הראשון שלימד אותי את העבודה בתחנת משטרה אמר לי פעם, כי זה נורא פשוט: "קודם כל סוגרים, ואם 10% יגישו ערר נפתח ונחקור" היום גם הוא בדימוס.

אז נכון, לא כולם כאלה, ונכון שמי שלא לוקח תלונה הוא מפר את הנוהל המשטרתי, אבל אחרת המערכת לא תשרוד. אפילו דקה אחת. לכן מוטב לא לבקש את ההסברים ממשטרת ישראל. כי באותה מידה נצטרך לבקש הסברים ממשרד הפנים, שבו הפקידה לא רוצה לקבל אותך כי "כרגע היא בהפסקה" או מהעירייה מדוע הם מפנים זבל רק בימי חג או מפקיד בביטוח לאומי, שרק כדי להגיע אליו, צריך לעבור שתי בדיקות בטחוניות, שתי מעליות ו5 דלתות (אני ספרתי). בקיצור נצטרך לבקש הסברים מהמדינה. האמת אני שמח שאתה לפחות שואל…