טבעה של החקירה הפרונטילית, כשמה הוא לשבת מול החוקר ולענות על שאלותיו. אנסה לתאר על קצה המזלג מה מתרחש בחקירה במספר נקודות:

1. הסיבה שבגללה אני יושב מול החוקר – יש הרבה סיבות, אבל העיקרית היא שאתה חשוד בביצוע עבירה פלילית.  אני יודע , זה נשמע מפחיד "אתה חשוד" (או שלא נשמע מפחיד, זה כבר תלוי באופי שלך), אבל למעשה יש תרגום להיותך חשוד: למשטרת ישראל או כל רשות חוקרת אחרת (מס הכנסה, מע"מ, מצ"ח, נציבות שירות המדינה, רשות שמורת הטבע , הקיצור – למדינה יש תלונה/מכתב/מסמך שאומר שאתה עשית משהו. בלי להיכנס לשאלה האם עשית או לא עשית, מה שחשוב זה מה חושב החוקר, והחוקר חושב שעשית, ושאלה השניה האם מה שמיוחס לך שעשית היא עבירה פלילית, שזאת שאלה הרבה יותר מורכבת. ואותה יצטרך לבחון בבוא העת העו"ד שלך.

2. החוקר – האישיות שלו, המקצועיות שלו, המאווים שלו, בקיצור כל אותו יצור מורכב שכרגע לובש מדים ושואל שאלות.

3. החדר/השעה/המקום – כל אלה משפיעים על הנחקר היושב בשעת לילה מאוחרת  על כסא פלסטיק בתחנת משטרה.

עכשיו ננסה להבין את השלושה:
1. על התלונה כבר דיברנו? יכול להיות שמדובר בתלונת סרק, מכתב אנונימי, מידע מודיעיני, או סתם שמועה שעשית מה שמייחסים לך. סביר שאף אחד לא יגיד לך במה בדיוק מדובר, אלא אם כן מדובר בתלונת שכן שלכלכת לו את השטיח בכניסה לבית (דבר חמור לכשעצמו) אבל עדיין. תבין: ברגע שתדע במה מדובר תדע איך להתמודד עם הדבר הזה. כל עוד קיימת אפלה על מקור החשד , השאיפה של כל חוקר היא לגרום לך למסור את האמת שלך ללא שום רעשי רקע – הסברים לגבי השכן או לגבי מניע הנסתר של המתלונן. אז למה שתספר? .אז זהו… יש הרבה סיבות. בלי ניתוחים פסיכאנליטיים עמוקים, ניתן לציין כמה סיבות: זוכרים את השוקולד שלקחתם מהארון בלי שהאמא ידעה? זוכרים את הנזיפה של האמא? גם אם האירוע לא זכור, הוא נמצא אי שם בזכרון, וכן לזה קוראים מצפון, מוסר, טוב ורע וכד'. אז בהנחה שאתה לא אדם חסר מצפון, מנסים להזכיר לך את השוקולד הגנוב.לגרום לך להבין שמה שעשית זה רע, ושאחר כך, אחרי שתספר שוב פעם "תהיה ילד טוב של אמא". יש סיבות יותר טריוויאליות למה אנשים מספרים על משהו שהם עשו: הצורך באוזן קשבת, רצון לשתף אדם אחר. בשניים האחרונים לאישיות של החוקר השפעה מכרעת על התנהלות בחקירה.

2. החוקר – אף פעם אל תזלזל בחוקר שלך. אחד, לרוב מדובר באנשים חכמים, העובדים קשה, ולא לכיסם. שתיים, לא ראיתי מישהו שהזלזול בחוקר הביא לו תועלת. במקרים קיצוניים של חוסר הבנת הנקרא של המשפט האחרון שכתבתי, אף הביא לאישום נוסף של "העלבת עובד ציבור". לא נשכח לרגע, שמדובר באדם, שבנוסף אליך, יש לו עוד 100 (במקרה הטוב) תיקים על השולחן, וכי הקצין שלו לוחץ עליו לסיים את החקירה כמה שיותר מהר כי יש עוד דברים. העימות של החשוד הוא לא עם החוקר, הוא עם חומר הראיות שקיים בידי הרשות החוקרת. את זה אסור לשכוח.

3 החוק בשורה של ההוראות מגביל את הרשות החוקרת איפה/מתי/באיזה צורה יש לנהל את החקירה. כך, למשל, את החקירה של החשוד למעט מקרים יוצאי דופן יש לערוך בתחנת משטרה.על פי הנטען כאן, בהערה 103 יש אפילו נוהל משטרתי המחייב זאת . כללים לחקירת קטינים הן כחשודים והן כעדים נוקשים עוד יותר. כך למשל, חקירתו של הקטין ללא נוכחות ההורים בתחנת משטרה מסוייגת בחוק במספר רב של תנאים. עצור קטין, שהובא לתחנת משטרה חייב להיות מיוצג מרגע הבאתו לתחנה.
בעניין זה חשוב לציין כי בתי המשפט מקפידים על ישום חוק הנוער החדש, ויש לא מעט תיקים ש"קרסו" בגלל אי הקפדה על החוק הזה.

בסכיומו של הדבר, לרשותה של הרשות החוקרת עומדים מספר כלים המאפשרים איסוף ראיות, והראשון בחשיבותו הנו חקירה פרונטלית. דברים רבים נכתבו ונאמרו על החקירה הפרונטלית. חשוב להבין כי לחקירה יש מספר גורמים אשר משפיעים על מהלכה, והגבלות חמורות שהמחוקק הטיל על התנהלותה.

לרשותן של הרשיות החוקרות קיים "סל כלים" העומד לרשותם כדי לבצע חקירה שכמו שציינתי בפוסט הקודם נועד למטרה אחת בלבד – לאסוף ראיות. סל הכלים האלה כולל בתוכו, בין היתר מעצר ועיכוב

2. מעצר ל-24 שעות. על השחרור בתנאים אני אדבר במקום אחר, כאן אנחנו מדברים על המעצר. סמכות המעצר מעוגנת באותו החוק: בסעיף 23 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-. 1996 מי שמעוניין יראה את כל התנאים שהחוק דורש לפני שהשוטר מפעיל את סמכות המעצר.חשוב לציין בהקשר הזה כמה דברים: 1. לא ניתן לעצור בעבירות קלות (חטאים למיניהם), אלא רק לעכב. 2. ניתן לעצור גם בעבירות האלה אם השוטר ביקש לעכב והחשוד סירב. עכשיו בחזרה לחדרים אפלים (הם לא באמת אפלים, אבל זה תלוי בתקציב השיפוץ): החשוד נחקר, והוחלט על מעצרו: קצין משטרה בדרגת מפקח ומעלה חייב לראיין אותו. הראיון ע"פ החוק אמור להיות ברגע שהחשוד הובא לתחנה עם האזיקים (במידה ונעצר), אבל בפועל זה נעשה לאחר החקירה.הראיון הזה אמור להיות לפני ההחלטה על המעצר ל-24 שעות. לכן במהלך הראיון יש אפשרות לעו"ד לשכנע לא לעצור את החשוד, בגלל הנסיבות או כל דבר אחר. אני אעיר הערה אישית: הרוב המוחלט של שוטרי משטרת ישראל פועלים לפי החוק, או לפחות מאמינים שהם עושים כך.  מניסיון. המקרים בהם השוטרים עוברים על החוק אינם רבים. יחד עם זאת כל מקרה של הפעלת הכוח שלא בסמכות (למשל בעיכוב ולא במעצר) צריך להדליק נורה אדומה. בהקשר הזה מעניינת הכתבה על המחקר שהתפרסם.

ההליך הפלילי הוא בעצם תהליך שבו נוטלים חלק מספר גורמים:

המשטרה – פותחת בחקירה, אוספת ראיות, ומבצעת פעולות החקירה שונות ומגוונות (חיפוש, מעצר, עימותים, מסדרי זיהוי וכו')וזאת במסגרת הסמכויות שהחוק מעניק.

האזרחים – המתלוננים, החשודים והעדים. לכל אלה תפקיד משלו בהליך, אך בסופו של הדבר האנשים האלה הם אלה גם שיגיעו לבית המשפט.

המומחים למיניהם – אנשי מקצוע, שלהם אין נגיעה אישית לתיק, ומתוקף תפקידם הם אחה שמחווים את דעתם בתחום מקצועיותם – למשל רופא  שכותב תעודה רפואית, מהנדס שחתום על תוכנית בניה וכו'. גם כל האלה עשוים למצוא את עצמם בבית משפט בבוא העת.

הפרקליטות/התביעות: הגורם שאחראי על ההחלטה להגיש כתב האישום ועל ניהול של התיקים בבית המשפט מטעם המדינה.

לרוב האזרח מן השורה בא למגע עם ההליך הפלילי רק כמתלונן, עד או חשוד. מעמדו של קורבן העבירה בהליך פלילי בעייתי לכשעצמו ועל זה כבר כתבתי כאן, לכן נדבר על שני הסטטוסים הנותרים:

החשוד – אדם שלגביו קיים חשד כי הוא ביצע עבירה פלילית, ומתנהלת נגדו חקירה.
עד – אדם שהיה עד לאירוע פלילי נשוא החקירה.

חשוב להבין כי החשוד איננו נאשם (במובן אשם), וכל עוד לא הוכרע דינו הוא נהנה מחזקת החפות או במלים פשוטות: כל אחד מאיתנו חף משפע כל עוד לא הוכח אחרת.

נניח כי נחקרת כחשוד – בסוף החקירה שוחררת בכתב הערובה עצמית או מישהו "חתם עליך" : מה עכשיו?

קודם כל שוחררת :-), בשלב הבא המשטרה תמשיך לאסוף מראיות, ובסופו של הדבר תחליט על סגירת התיק או העברה לתביעה (פרקליטות/תביעות) לצורך בחינת החומר והחלטה האם להגיש כתב האישום. על כך אתה אמור לקבל הודעה. אין לאזרח יכולת להשפיע על ההחלטה להעביר את התיק לגורם תביעתי, שכן מדובר בהחלטה מקצועית של המשטרה. כמובן לכל כלל יש יוצא מן הכלל, אבל אעסוק כאן בשוליים.

במידה והתיק נסגר, ייתכן ויהיה לך תיק ברישום פלילי, שהמשטרה מנהלת. לא אמורה להיות לכך שום השפעה על חייך. גם כאן יש יוצאים מן הכלל, אבל על כך לא ארחיב כאן.

במידה והוחלט על הגשת כתב האישום נגדך, את/ה אמור/ה לקבל על כך הודעה. בעבירות מסוג מסוים, יש לך זכות שימוע : את/ה מוזמן לנסות ולשכנע למה לא להגיש נגדך כתב האישום. הזכות היא לא אוטומטית.

הסיפור עם עדים הרבה יותר פשוט : באו מסרו את עדותם במשטרה (המונח הנכון מסרו את הודעותיהם) ואחר כך הם יעידו בבית משפט.